אליאס ח'ורי (الياس خوري, נולד ביולי 1948) הוא סופר, מחזאי, מבקר, אינטלקטואל ופעיל פוליטי לבנוני.
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על אליאס ח'ורי:
ח'ורי נולד בביירות בשנת 1948 למשפחה נוצרית אורתודוקסית מהמעמד הבינוני. כאשר היה בן 19, בשנת 1967, נסע לירדן, ביקר במחנה פליטים פלסטיני והצטרף לתנועת פת"ח. הוא עזב את ירדן אחרי אירועי "ספטמבר השחור" ב-1970.
בשנת 1972 קיבל את הדוקטורט שלו בהיסטוריה חברתית באוניברסיטת פריז.
"דוסטויבסקי שינה את חיי, הזר של אלבר קאמי שקראתי בגיל 14 לגמרי שינה את חיי. השירה של מחמוד דרוויש שינתה את חיי. במובן הזה, לספרות יש השפעה על אנשים" (דברי ח'ורי בראיון למיה סלע, הארץ, 2004).
ב-1972 הצטרף ח'ורי כחבר צוות העריכה לעיתון מוואקיף, אליו הצטרף מאוחר יותר המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש. השניים ערכו יחדיו בשנים 1979-1975 את הירחון שואון פלסטין (עניינים פלסטיניים).
ח'ורי היה פעיל בזמן מלחמת האזרחים בלבנון שהחלה ב-1975, נפצע וכמעט איבד את מאור עיניו. "מובן שזו היתה התנסות קשה אבל יש התנסויות קשות כל הזמן ויש מחיר", אמר בראיון לעיתון ישראלי.
בשנים 2009-1993 ערך את מוסף התרבות בעיתון הלבנוני היומי אל-נהאר. המוסף היה לשופר האופוזיציה, ונתן ביטוי להיבטים שנויים במחלוקת באשר לבנייתה המחודשת של ביירות בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים.
נוסף ל-12 רומנים וארבעה ספרי ביקורת ספרות שפרסם, כתב ח'ורי גם שלושה מחזות. הצגות על בסיס מחזותיו הועלו בביירות, פריז, ברלין, וינה ובאזל. בשנים 1998-1993 ניהל ח'ורי את תיאטרון ביירות.
על ספרו החשוב באב אלשמס (1998), שראה אור בעברית בשנת 2002, כתבה המבקרת אריאנה מלמד: כמו "באב אל ואד / לנצח זכור נא את שמותינו", גם לצד השני במלחמת השחרור יש זיכרון והיסטוריה, טרגדיה וגורל פוליטי מסובך מאין כמוהו [...] באב אלשמס עוסק בנכבה. ב–1948, שעבור דרי מחנה פליטים לבנוני היא שואה. נראה אתכם משכנעים אותם שהם טועים.
במהלך הקריירה אקדמית שלו לימד חורי באוניברסיטת ניו יורק (NYU), באוניברסיטת קולומביה ובמגוון מוסדות אקדמיים נוספים.
ח'ורי הוא חתן פרס הרומן הערבי לשנת 2008, פרס ספרותי המוענק על ידי מועצת השגרירים הערבים בצרפת ומכון העולם הערבי שבפריז ל"יצירה ספרותית בעלת ערך ספרותי גבוה (ולסופר ממוצא ערבי), אשר נכתבה או תורגמה לצרפתית".
בראיון לידיעות אחרונות שנערך לאחר הדפסת התרגום העברי לבאב אלשמס, אמר ח'ורי: "בעבודתי על הספר גיליתי שה'אחר' הוא הראי של ה'אני' ומאחר ובמשך חצי מאה כתבתי על החוויה הפלסטינית, בלתי אפשרי לקרוא אותה בלי הראי של ה'אחר' הישראלי. לכן, כאשר כתבתי את הרומן השתדלתי לעקור לא רק את הסטריאוטיפ הפלסטיני, אלא גם את הסטריאוטיפ הישראלי כפי שהוא מוצג בספרות הערבית... הישראלי אינו רק השוטר או הכובש. הוא ה'אחר' שגם לו יש חוויה אנושית ועלינו ללמוד על חוויה זו."
