כוס, מים מעניק קול למרחבים תרבותיים, לשוניים ונפשיים, אשר לרוב נדחקים לשוליים בעולם השירה. מבטו של עמית בן עמי לא מהסס להיות מושפל, כדי לבחון את המרחב המוקצה שיוצר קפה שנשפך, לרחרח את רוחניותו של בור הביוב, להרים מן המדרכה את הברגים האקראיים שפולטת מכונת החיים.
בן עמי מתכתב בספרו עם צורות ספרותיות אותן הוא שואל מתרבויות שונות: ההייקו היפני, שירת זן/דהרמה הודית, אלמנטים של שירה קונקרטית, סוריאליזם ועוד, כדי ליצור צורה חדשה לשירת המאה ה-21. בספר משולבים ציורי שמן של אביו של עמית, אמנון בן עמי.
נשפך קפה
נסיעה שלמה עומדים
לפני מושב ריק
