בו וילהלם אולסון היתום אינו מאושר אצל המשפחה שאימצה אותו, ובתחילת הסיפור הוא יושב על ספסל בפארק, מרחם על עצמו ומדמיין מודעת "חיפוש נעדרים" שתתאר אותו. עד מהרה הוא ממריא לארץ רחוקה, שבה מתברר לו שאינו יתום מסכן אלא הנסיך מִיוֹ, ויש לו אבא (המלך) וגם סוס מעופף.
במקום להתבטל עם חברו החדש יּום-יּום, הוא יוצא להציל מציפורני האביר קַטו ילדים שכלא בטירתו. השניים מצטיידים בלחם שמשביע רעב, בגלימה המרופדת באריג אגדות ובחלילי עץ. האם יצליחו להציל את הילדים?
מיו, מיו שלי, ספר הפנטזיה הקלאסי של אסטריד לינדגרן, שראה אור לראשונה בעברית ב-1972 ואזל מאז בדפוס - עכשיו בתרגום חדש של דנה כספי בהוצאת פעמון, המקדישה את המהדורה החדשה ליחיעם פדן ז"ל.
מישהו הקשיב במקרה לרדיו בחמישה־עשר באוקטובר בשנה שעברה? מישהו שמע שמחפשים ילד שנעלם? כך הם אמרו: "משטרת סטוקהולם מבקשת את עזרת הציבור באיתור הנעדר ּבּו וִילְהֶלְם אּולְסֹון, בן תשע, שנעלם שלשום בשעה 00:18 מביתו בכתובת אּוּפְלַנְדְסְגָטָן 13. לבּוּ וִילְהֶלְם אּולְסֹון שיער בהיר ועיניים כחולות וביום היעלמו היה לבוש במכנסיים חומים קצרים, סוודר אפור וכובע אדום קטן. מידע על הנעדר יש למסור לאגף לביטחון הציבור במשטרה."
כן, זה מה שאמרו. אבל לא התקבל שום מידע על בּוּ וִילְהֶלְם אּולְסֹון. כאילו בלעה אותו האדמה. לאיש מעולם לא נודע לאן נעלמו עקבותיו. איש לא יודע. חוץ ממני. כי אני הוא בּוּ וִילְהֶלְם אּולְסֹון.
