ילדי אי העורבים

רדו בבוקר של יום קיץ לרציף סטרַנדוֶגסקָאיֶן בסטוקהולם ותראו אם עוגנת שם אונייה לבנה קטנה ששמה "אי העורבים I", ומסלול השַׁיט שלה עובר בין איי האַרכיפֶּלָג. אם היא שם, הרי שזו האונייה הנכונה ופשוט תעלו על סיפונה. בשעה עשר על הדקה היא תשמיע צלצול לאוֹת יציאה לדרך ותצא מהרציף בהפלגה לאחור, כי עכשיו היא יוצאת להפלגה הקבועה שלה, זו שמסתיימת באיים שבקצה המרוחק של קבוצת האיים הקטנה המקיפה את העיר ממזרח. "אי העורבים I" היא אונייה קטנה, נמרצת ונחושה והיא משייטת במסלול הזה יותר משלושים שנה, שלוש פעמים בשבוע. היא כנראה לא מבינה שהיא מפלסת את דרכה במים שאינם דומים לשום דבר אחר בעולם. היא מתקדמת ללא לאוּת בים הפתוח ודרך מְצָרים צרים, על פני מאות איים ירוקים ואלפי אִיוֹנים מסולעים. היא לא ממהרת, והשמש כבר עומדת נמוך בשמים כשהיא מגיעה אל הרציף האחרון שלה, זה של אי העורבים, האי שעל שמו היא נקראת. מעבר לאי העורבים משתרע הים הפתוח ובו אִיוֹנים קירחים, שאף אחד לא מתגורר בהם חוץ מברווזים ושחפים ועופות ים אחרים.