גדעון עמיחי, איש פרסום מצליח ויוצר רב-תחומי, יוצא למסע יצירתי וחוגג את הישגיו המקצועיים. הוא חושף תחנות אישיות ומקצועיות בחייו, ומשתף בצילום, ציור וטקסט חוויות מעוררות, תובנות, סודות מקצועיים וטיפים לפיתוח יצירתיות.
"אני אוהב את מה שאני עושה. חלק קוראים לזה בטעות 'עבודה'", טוען עמיחי וחושף עבודות איור ופרסום שיצר במהלך השנים, דרך סיפורים מאחורי הקלעים על הלימודים בבצלאל, שנים של מסע יצירתי מפרך אך מתגמל מקצועית עד למכירת הקריקטורה הראשונה לשבועון The New Yorker וכמה מהקמפיינים האייקונים שיצר במשרד פרסום.
בעקבות הספר הוזמן עמיחי לשאת הרצאה ב-TEDx Jerusalem. הספר תורגם לאנגלית, יצא לאור בארצות הברית בשנת 2013, ונמכר בחנות המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ה-MoMA.
"יש כל כך הרבה מגזינים ועיתונים אחרים, למה אתה רוצה דווקא את הניו יורקר?" שאל אותי פול פיטר פורג׳ס. פול, למי שאינו יודע, היה אחד הקריקטוריסטים המצחיקים ביותר של MAD מגזין במשך השנים. היה לי מנוי על MAD בגיל צעיר מאוד, ואהבתי אותו מאוד. פול היה שנון והדמויות שצייר היו אינפנטיליות עד כדי כאב, וכשלמדתי בסקול אוף ויז׳ואל ארטס (1989), לא היה גבול לשמחתי כשראיתי אותו ברשימת המורים. התנפלתי על הקורס שלו מיד.
"בלתי אפשרי להתקבל לשם", המשיך פול בשלו, "זו קבוצה מאוד מצומצמת של קריקטוריסטים שעובדת שם במשך עשרות שנים, החל מסול סטיינברג, סמפ הצרפתי, צ'רלס אדאמס, פיטר ארנו... ממש אין סיכוי, אבל אם אתה מתעקש... כדאי שתדע, שבכל יום רביעי אפשר להשאיר בדלפק הקבלה של הניו יורקר מעטפה עם סקיצות, וביום שישי מקבלים אותה בחזרה..." אני כבר מזמן לא הייתי עם פול, אלא עם החלומות שלי...
