דברים שמצאתי במחסן המשפחתי מעמיד במרכזו נובלה ממוארית המגוללת תחנות מרכזיות בחייה של מספרת ששמה רונית: ניסיונותיה לדובב את אמה על חלקה במלחמת העצמאות; חשיפת הקשרים שניהל סבה, לימים שופט בבית המשפט העליון בישראל, עם מתווך קרקעות פלסטיני שנרצח שנים לאחר מכן; והשתתפותה של המספרת במשלחת נוער שליוותה את נציגי ישראל באולימפיאדת מינכן 1972. הכתיבה על אירוע הטרור הרצחני מלוּוה בניסיונות לשחזר, באמצעות תצלומים וגזירי עיתונים, את רגעי האימה שהודחקו מן הזיכרון.
פרקים נוספים עוסקים ביחסי אהבה, בשיברוני לב, בגילויי מיניות ראשונים ובמפגש מפתיע עם הסופר אמיל חביבי, ששב לרגע מן המתים. אל הנובלה מצטרפים גם ארבעה סיפורים קצרים, שכל אחד מהם עוסק בהרפתקה אחרת: התאהבויות נואשות, התקפי חרדה ומסעות הזויים.
כותבת עורכת הספר, דנה אולמרט:
דברים שמצאתי במחסן המשפחתי שייך לקבוצה מצומצמת של ספרים החומקים מכל הגדרה מהונדסת ונתונה מראש. זהו ספר לופת, ספר שהוא מלכודת. הוא מזמין את קוראיו לצלול לעולם שהוא בעת ובעונה אחת ריאליסטי, היסטורי ולא בדיוני, וגם פנטסטי, מלא דמיון, מרהיב ביופיו ופוליטי במובן העמוק של המושג. הנובלה המרכזית בספר סובבת סביב תולדות חייה וחיי משפחתה ועם זאת, תיבת התהודה שלה רחבה ועמוקה ונוגעת לשאלות היסוד של הקיום הישראלי בעת הזאת.
”אמא, איפה היית ב-48?”
”את מתכוונת למלחמת השחרור?”
”אמא, מה עשית, מה ידעת?”
”את יודעת שהייתי בחיל הקשר. סיפרתי לך כבר הרבה פעמים את הסיפור הזה.”
אולי היא מקווה שאוותר ואולי רוצה להרוויח זמן.
”ספרי שוב בבקשה.”
”הייתי בחיל הקשר. נכנסתי לרמלה בעקבות הכוח הכובש. ראיתי צלחות עם אוכל על השולחנות.”
”מה חשבת?”
”לא חשבתי. הייתה מלחמה.”
”ובכל זאת, בטח חשבת משהו. אנשים עזבו את ביתם, עזבו אוכל על השולחנות.”
”אתם לא הייתם אז. אתם לא יכולים להבין מה היה אז.“
כשאמא מתחילה לדבר בלשון רבים, לשון האתם, היא מאותתת שהשיחה נגמרה. לא מדויק. השיחה לא נגמרה אבל הצוהר שנפתח אל האישי נסגר בטריקה. היא צודקת. אני לא באמת יכולה להבין מה היה אז. מה זה להיכנס לבית ולראות שולחן ועליו צלחות עם אוכל. אני חושבת על שולחן האוכל שלנו, שרוט ודביק. סביבו ששה כיסאות. הצבע הירוק של מסעד הכיסאות משרטט רישום ירקרק על הקיר, צל אינספור ישיבות וקימות. מה היה נותר על השולחן? תבשיל ירקות. אורז ועדשים. אולי טורטיות. אולי פסטה ברוטב עגבניות וגוש פרמזן. וסלט. מה הייתי לוקחת אם הייתי צריכה לברוח באמצע הארוחה? אוכל יבש? בגדים חמים? שמיכות וסדינים?
