קלסיקה מאת הסופר האמריקאי ממוצא אירי פרנסיס סקוט פיצג'רלד, מנציגיו הבולטים של סופרי "הדור האבוד", אשר נבחרה באינספור משאלים בצמרת רשימות הספרים הגדולים של כל הזמנים והרומנים הטובים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית במאה העשרים. כשהתפרסם הרומן, ב-1925, ראה בו ת.ס. אליוט את הצעד החשוב ביותר שעשתה הספרות האמריקאית מאז הנרי ג'יימס: "הספר עניין אותי וריגש אותי יותר מכל רומן חדש אחר, אמריקאי או אנגלי, שהזדמן לידי זה שנים".
בלב הרומן, העוסק באליטה אמריקאית שסוגדת לעושר ומתנכרת למי שמבקש להיטמע בתוכה, דמותו של גטסבי – מיליונר יפה תואר וחובב מסיבות פאר, שאיש לא יודע בעצם מיהו ומה מסתתר מאחורי החזות הנוצצת. הוא הציג עצמו כאיש אוקספורד וכבעל מדליות ממלחמת העולם, השמועות אמרו שהיה מרגל גרמני במלחמה, אחרים אמרו שהרג פעם בן אדם, שהוא מבריח משקאות, שהוא משתייך למשפחה מלכותית אירופית. אט-אט מגלה המספר – שכנו של גטסבי – את הדחף המרכזי של חיי גטסבי ושל כל מעשיו: אהבה רומנטית גדולה וטרגית, שזמנה הוחמץ.
זהו הרומן החשוב ביותר של פיצג'רלד, סיפור האהבה הגדול של הספרות האמריקאית במאה העשרים, אשר עובד לקולנוע חמש פעמים. הגרסה הידועה ביותר שלו היא משנת 1974, לפי תסריט של פרנסיס פורד קופולה, בכיכובם של רוברט רדפורד ומיה פארו. לתרגום העברי החדש שלפנינו בהוצאת אחוזת בית מאת ליאור שטרנברג, שהוסיף אחרית דבר, קדמו תרגומים של גדעון טורי לספר, שראו אור ב-1973 בהוצאת מפעלים אוניברסיטאיים וב-1990 בהוצאת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד.
כשהייתי צעיר ורגיש יותר, חלק לי אבי עצה שמאז לא חדלתי להפוך בה.
"בכל פעם שמתחשק לך להעביר ביקורת על מישהו," הוא אמר לי, "זכור רק שמעטים בעולם זכו ביתרונות שלהם זכית אתה."
הוא לא אמר יותר מזה, אבל תמיד היתה בינינו תקשורת יוצאת דופן מן הזן המאופק, והבנתי שהוא התכוון לומר הרבה יותר. כתוצאה מכך אני נוהג להשהות כל הטיה שיפוטית - הרגל שהביא אותי במגע עם כמה וכמה בריות בעלות אופי ייחודי; וגם הפך אותי לקורבנם של כמה וכמה משעממים בעלי ותק.
