בשביל מרקס

לואי אלתוסר (1918-1990) נחשב לגדול הפילוסופים המרקסיסטים בצרפת. בתחילת שנות ה–60 של המאה העשרים פתח אלתוסר במבצע פילוסופי שאפתני: הוא ניסה להבין מהו המרקסיזם. דרכו המוצהרת של אלתוסר הייתה לחזור למרקס עצמו. הוא ביקש להפנות את הגב לחלק גדול מפיתוחיו המאוחרים של המרקסיזם ולחזור למרקס כפי שידידו לאקאן חזר לפרויד – כדי להציל את הפרויקט מאובדן דרך.

אלתוסר עשה זאת בספרו בשביל מרקס (1965) באמצעות מחקר היסטורי ופילוסופי שמטרתו שרטוט קווי המתאר לביוגרפיה אינטלקטואלית של מרקס והדגשת אותו אירוע היסטורי אשר אלתוסר כינה "שבר אפיסטמולוגי" – אירוע שיוצר חיץ במחשבתו של מרקס בין אידיאולוגיה למדע, כלומר בין מה שהיו הרהורי נעוריו של מרקס לבין תורתו הבוגרת הראויה לשם מרקסיזם.

כך הגדיר אלתוסר, או לפחות ביקש להתחיל להגדיר, מהי הפילוסופיה המרקסיסטית ומהם העקרונות המבחינים אותה מתפיסות אחרות. בתוך כך פיתח את המושגים שמהווים את תרומתו התיאורטית העיקרית: "הקבעות-יתר" ו"אנטי-הומניזם". עם זאת, אלתוסר טען שהפילוסופיה של המרקסיזם טרם נכתבה ושמרקס השאיר רק כמה טיוטות לפילוסופיה בספרים שדנים בעיקר בהיסטוריה, בסוציולוגיה, בפוליטיקה ובכלכלה. ליתר דיוק, אלתוסר טען שפילוסופיה זו קיימת בכתבי מרקס רק במצב פרקטי, כלומר כעקרונות תיאורטיים שמשתמעים מעבודותיו בתחומי המחקר השונים וכן בפוליטיקה, אבל מעולם לא נוסחו באופן מפורש. לפיכך אלתוסר, אשר הציג את עצמו כמי שרק שופך אור על הפילוסופיה של מרקס, היה עסוק למעשה בכתיבתה. לכן עורר בשביל מרקס פולמוסים רבים כל כך; לכן הוא נחשב לאחת מיצירות המופת של המרקסיזם במאה ה–20 — לא רק כפירוש וכפרשנות אלא כחידוש תיאורטי של ממש.

לספר מצורף פתח דבר מאיר עיניים מאת המתרגם טל מאיר גלעדי, אשר בוחן את ההקשר התיאורטי, ההיסטורי והפוליטי של הפרויקט הפילוסופי של אלתוסר.