מסתו של זיגמונד פרויד, האלביתי (Das Unheimliche), היא אחד הטקסטים המשפיעים ביותר בתחומי הפסיכולוגיה, לימודי התרבות, ביקורת האמנות והפילוסופיה הקונטיננטלית.
פרויד מתאר בה בדרכו הייחודית את הביוגרפיה הנפשית של האדם המודרני, את אי-יכולתו להיחלץ מהטראומתי והנורא, שממנו הוא חרד ואליו הוא נמשך. פרויד מתחקה אחר תחושה השקועה כולה במילה הגרמנית unheimlich, שאין לה מקבילה בשפה אחרת – תחושת הזרות השורה בתוך האינטימי עצמו, תחושת האי-נוחות שעולה במפגש עם הביתי שהוא בה בעת מסתורי וכמוס, מאיים ומפתה.
המסה ראתה אור לראשונה בשנת 1919, תורגמה לעברית ב-1968 באופן חלקי בלבד תחת הכותרת "המאוים", וכאן בתרגום עדכני ומלא מ-2012, הכולל חלק מרכזי בניתוח של פרויד שלא תורגם בעבר, בצירוף תרגום המסה מ-1906 לעניין הפסיכולוגיה של האלביתי מאת ארנסט ינטש, שאליה מגיב פרויד בפירושו את מושג האלביתי, ותרגום של נילי מירסקי לסיפור איש החול מאת את"א הופמן, אשר ינטש ופרויד מתייחסים אליו במסותיהם.
לספר, בסדרת מבחר כתבים של הוצאת רסלינג, מצורפות הקדמות של עורך הספר, ד"ר יצחק בנימיני, ושל מתרגמת המסות, ד"ר רות גינזבורג.
התחושה האלביתית שמחלת הנפילה והטירוף מעוררים נובעת מאותו מקור. ההדיוט רואה כאן לפניו ביטוי לכוחות שלא שיער את קיומם אצל רעהו, אך אפשר שאת ריגושיהם חש במעורפל בפינות נידחות של אישיותו שלו. בעקביות ובאופן נכון כמעט מבחינה פסיכולוגית ייחסו ימי הביניים את כל מופעי המחלות הללו לפעולתם של השדים. אכן, לא אתפלא לשמוע שהפסיכואנליזה שעוסקת בחשיפת הכוחות הנסתרים האלה הפכה מסיבה זו לאלביתית ומעוררת חלחלה בעיני אנשים רבים. במקרה אחד, כשעלה בידי לרפא, אם כי לא במהירות רבה, נערה שסבלה ממחלה במשך שנים רבות, שמעתי זאת בעצמי מפי אִמה שנים רבות לאחר החלמתה של הבת.
איברים מבותרים, ראש כרות, כף יד שנותקה מהאמה כמו בְּאגדה של האוף (Hauff), כפות רגליים המרקדות מעצמן כמו בספרו של א' שפר שנזכר לעיל, יש בהם משהו אלביתי עד מאוד, בפרט אם כמו בדוגמה האחרונה מיוחסת להם גם פעילות עצמאית. כבר ידוע לנו שרושם אלביתי זה נובע מקרבתו לתסביך הסירוס. יש מי שהיה מעניק את כתר התחושה האלביתית לרעיון להיקבר חיים בשגגה. אלא שהפסיכואנליזה לימדה אותנו שהפנטזיה המבעיתה הזאת אינה אלא גלגולה של פנטזיה אחרת, שבראשיתה לא הייתה מבעיתה כלל אלא נולדה דווקא מתוך תשוקה מסוימת, כלומר מהפנטזיה של החיים ברחם האם.
