ויקי ויקטוריה

איזידור וגאולה טיילו להם שלובי זרוע בין המעברים בסופרמרקט. הם ערכו את הקנייה החודשית של היבֵשים. גאולה נעצרה מול שימורי עגבניות.  "מה ההבדל בין עגבניות מרוסקות לרסק?" היא שאלה. "אין הבדל. כל חברה קוראת לזה אחרת." "לא. אני בטוחה שזה לא אותו דבר." היא שחררה את ידו של איזידור מידה והניחה אותה על כתפה. כעת היו שתי ידיה פנויות, והיא לקחה את שני המוצרים והשוותה ביניהם. "בעגבניות המרוסקות יש מיץ עגבניות, ברסק אין," הודיעה. "אז ניקח את העגבניות," איזידור אמר. היא הניחה שלוש קופסאות בעגלת הקניות, הניעה את העגלה והחזירה את היד של איזידור לחיקה סימולטנית. הם המשיכו לפסוע, נטולי בהילות, לאורך המעבר. "איזי, יש את הסרדינים שאתה אוהב." "אבל אני אוכל אותם עם בצל, גאולה." הוא התבונן לשום מקום. משקפיו הכהים הדגישו את עיוורונו. "אני יודעת. תאכל אותם כשאסע לאחותי." "ואז תחזרי והכול יסריח מבצל. את שונאת את זה." "אני שונאת גם את אחותי. אז מה?" הם צחקו, והיא הניחה סרדינים בעגלה.