למי שאהב/ה את מחשבת הלב ונשמת העולם, ולקראת חשבונות הנפש של השנה החדשה, ספרון קטנטן ומשנה-חיים מאת ג׳יימס הילמן (2011-1926) - ממבקרי התרבות המקוריים והחריפים של תקופתנו, איש הגות ופסיכולוג אמריקאי פורץ דרך.
"אני מפתח פה את הרעיון של הבלוט ושל החשיבות שלו כדי לדמיין את החיים בכיוון הפוך, אחורנית, לא מבחינת הזמן, מלידה ועד מוות, אלא מבחינת המשמעות שלהם [...] עץ האלון לא נעשה יותר הוא עצמו אחרי ארבע מאות שנה וברגע שנכרת. הוא תמיד הוא", כותב הילמן בספרון בן שלושים עמודים, למעשה מכתב, הלקוח מספר שיחות וחליפת מכתבים שניהל עם ידידו, הסופר והעיתונאי מייקל ונטורה, וראה אור ב-1992.
מייקל יקר,
ישנו ציור שפיקאסו צייר כשהיה בן תשעים ואחת, שנה לפני מותו. שם הציור Le jeune peintre (הצייר הצעיר). זהו רישום ביד חופשית, בתנועות מכחול רחבות בצבעי שמן - לבן, אפור, כחול־צפחה ושחור - של פני נער קטנות, שובביות במקצת, עיניו כהות, חלולות ונוקבות, מבטו ננעץ בך מתחת לשוליו הרחבים, השמוטים של הכובע, ובידו פָּלֶטַת צבעים ומכחול. הלבן על גבי לבן מְשַׁוֶּה לו רושם של רוח רפאים, של ליצן, של מלאך, ובו בזמן של מתבונן תמים אך מרוכז ביותר, שדריכותו הנמרצת נלכדה זה עתה בידי הצייר.
כאשר ראיתי לראשונה את הציור הזה - ומדובר בציור גדול, כמעט חצי מטר גובהו - חשתי באותו רֶטֶט שאנדרה מלרו (Malraux) דיבר עליו, זה שעובר מיצירת אמנות אחת לאחרת דרך האדם. מתברר בדיעבד שהמפגש עם הדימוי המהפנט והפשוט הזה היה חוויית החניכה הראשונית לתאוריה שלי על החיים שאדם חי אחורנית.
