שמונה סיפורים על נשים, גברים ומשפחות ועל החיים בצל חוויית הפליטות והקריעה מווייטנאם בעקבות נפילת סייגון, ההגירה לארצות הברית והמפגש עם תרבות המערב בספרו של וייט תאן נוון, מחבר האוהד עטור הפרסים.
סופרת צללים מתמודדת עם רוחות רפאים מהעבר; מהגר צעיר פוגש לראשונה בחייו זוג הומוסקסואלים; בעלת מכולת נתבעת להעלות תרומה להפלת המשטר הקומוניסטי; מושתל כבד מבקש להודות לקרובי התורם שלו; פרופסור דמנטי קורא שוב ושוב לאשתו בשם שגוי; טייס B-52 לשעבר ומשפחתו הרב־גזעית מבקרים בווייטנאם; צנחן לשעבר עובר לגור עם בנו הגרוש; צעירה אמריקאית מבקרת את אחיותיה־ למחצה בווייטנאם – הסיפורים מתרחשים בעבר ובהווה, באזור המפרץ בקליפורניה, שם התמקמה רוב הפזורה הווייטנאמית הגולה, אך גם במולדת עצמה.
המרחק והזמן, כך מתברר, אינם מעמעמים דבר. הם רק שולחים אדוות לדורות הבאים.
קורה שאדם זוכה פתאום בפרסום, בדרך כלל מן הסוג שאנשים בריאים בנפשם לא היו מאחלים לעצמם. למשל, אם הוא נחטף ונכלא למשך שנים, או חווה השפלה ציבורית בעקבות שערוריית מין, או שורד באירוע שעל פי רוב הוא קטלני. השורדים האלה זקוקים לפעמים למישהו שיעזור להם להעלות את זיכרונותיהם על הכתב, והסוכנים שלהם עשויים להגיע בסופו של דבר אלי. "לפחות השם שלך לא מופיע בשום מקום," אמרה לי פעם אמי. כשציינתי שלא הייתי מתנגדת להיות מוזכרת בפרק התודות, היא אמרה, "אספר לך סיפור." זו היתה הפעם הראשונה שבה עמדתי לשמוע את הסיפור הזה, אבל לא האחרונה. "בארץ שלנו," המשיכה, "היה פעם עיתונאי שאמר שהממשלה מענה אנשים בבתי הסוהר. אז מה עושה הממשלה? בדיוק את מה שהוא אמר שהיא עושה לאחרים. שולחים אותו לאיזה מקום ומאז אף אחד לא רואה אותו. זה מה שקורה לאנשים שכותבים וחותמים בשם שלהם."
