סיפורה של קבוצת הפועל באר שבע בכדורגל, מלידתה בחולות הלס של הנגב בשנת 1949 ועד עלייתה לצמרת הכדורגל הישראלי.
שאול אדר, יליד באר שבע ואוהד מושבע, מתאר את הדרך זרועת המהמורות שעשתה הפועל באר שבע מהפריפריה אל מרכז עולם הכדורגל הישראלי: מהימים הראשונים שבהם קבוצות העדיפו לספוג הפסד בשל אי-התייצבות למשחק על היטלטלות בדרכים רעועות אל "עיר הגמלים שכוחת האל", דרך תקופת הזוהר הקצרה בשנות השבעים של המאה העשרים וארבעים שנות המדבר שאחריהן, וכלה בתור הזהב של הפועל באר שבע מאז שאלונה ברקת רכשה את הקבוצה ועד היום.
אדר מראה בספר כיצד השפיע יחסה המתנכר של המדינה אל העיר גם על דימוי הקבוצה, עוקב מקרוב אחר סיפור המהפך של המועדון ופוגש את גיבורי חמש האליפויות ואת האוהדים הנאמנים לדורותיהם.
אחד הרחובות הארוכים ביותר בבאר שבע הוא רחוב יהודה הלוי, המוביל משכונה ב' לשכונה ד', מאצטדיון וסרמיל לאצטדיון טרנר, מהאליפויות הראשונות לתור הזהב הנוכחי. מברד, ואחרי ארבעים שנה במדבר, עד ברדה.
כשהפועל באר שבע זכתה בשתי האליפויות הראשונות שלה, אי אז באמצע שנות השבעים, כמעט כל השחקנים היו מקומיים וגדלו במסגרת ליגות השכונות המקומית. זו היתה קבוצה באר־שבעית לכל דבר. בעונת 2017-18, עונת האליפות החמישית של המועדון, שותף בהרכבה שחקן באר־שבעי אחד (להוציא כמה משחקים חסרי חשיבות). אותו שחקן שיחק כשתי דקות בלבד במשחק הליגה האחרון באותה עונה. אלה היו שתי הדקות האחרונות של אליניב ברדה במדי הפועל באר שבע. שלוש האליפויות הרצופות בין 2016 ו-2018 היו באר־שבעיות גם הן. הקבוצה הגדולה ביותר של הפועל באר שבע לא נולדה בסורוקה, אבל הפכה להיות כזאת עם הזמן. היא עוצבה במשך יותר ממאה שנות שלטון טורקי, בריטי וישראלי, שבמרביתן היתה באר שבע רחוקה מהעין ומהלב. הקבוצה היתה צריכה לפלס את דרכה גם בעולם הכדורגל למרות התנגדויות של הממסד שאף סירב לקבל אותה לשורותיו בשנות החמישים. הקבוצה הנוכחית צמחה בעיר לא קלה, ופרחה אחרי המשבר הגדול ביותר בתולדות הפועל באר שבע, המועדון שהגדיר מחדש את הבאר־שבעיות.
