בספר העשירי בסדרת הבלש הארי הולה של יו נסבו רוצח אכזרי מסתובב ברחובות אוסלו ורוצח שוטרים בזירות הפשע שהם חקרו בעבר אך לא הצליחו לפתור. כיוון שהרציחות ברוטליות, המשטרה מגיעה למסקנה שהמניע הוא נקמה. התקשורת היסטרית והלחצים הפוליטיים לתפוס את רוצח השוטרים גוברים.
משטרת אוסלו זקוקה לעזרתו של הבלש הארי הולה, שעמד תמיד במרכז כל חקירה פלילית גדולה באוסלו, אבל דווקא עכשיו, כשחיי האנשים הכי קרובים אליו נתונים בסכנה מוחשית, הארי הולה לא יכול להגן על אף אחד. הוא הבטיח לאישה שהוא אוהב, ראקל פאוקה, שהוא יפסיק את עבודתו המסוכנת וההרסנית במשטרה. עכשיו הארי הולה הוא מרצה במכללה לשוטרים, וחי באושר עם אהובתו ובנה אולג.
הולה אוטם אוזניו לתחינותיהם של הקולגות שלו ומתמיד בסירובו לעזור להם לפענח את הפשע, עד שידו של הרוצח מגיעה אל אדם הקרוב לו מאוד.
הוא ישן שם בפנים, מאחורי הדלת.
בתוך הארון הפינתי עמד ריח של עץ ישן, שרידי ירי ושמן לניקוי נשק. כשהשמש האירה את החדר מבעד לחלון, רצועת אור בצורת שעון חול חדרה דרך חור המנעול של הארון, וכשהשמש עמדה בדיוק בזווית הנכונה, ברק עמום הבהיק על האקדח שהיה מונח על המדף האמצעי. האקדח היה מסוג אודסה רוסי, העתק של אקדח הסְטֶצְ'קין המוכר יותר. הנשק הזה חי חיי נדודים, הוא נדד עם הקוּלָאקים מליטא לסיביר, נע בין מפקדות הפושעים השונות בדרום סיביר, היה בבעלותו של הָאטָמאן, מנהיג קוזאקי שנורה בידי המשטרה כשהאודסה שלו בידו, ומשם הגיע לביתו של מנהל בית סוהר בניז'ני טאגיל, שתחביבו איסוף כלי נשק. לבסוף הוברח הכלי המכוער והזוויתי הזה לנורווגיה על ידי רודולף אָסאייב, אשר בטרם נעלם היה בעל המונופול על שוק הסמים באוסלו בזכות האוֹפִּיוֹאיד דמוי ההרואין המכונה "פִיולִין". העיר שבה נמצא עכשיו הנשק, ליתר דיוק בהוֹלמֶנְקוֹלְוָאיֶין, בביתה של רָקֶל פַאוּקֶה. לאקדח האודסה יש מחסנית שיכולה להכיל 20 קליעי מקארוב בקוטר 18X9 מ"מ והוא יורה יריות בודדות וכן בצרורות. במחסנית נותרו שנים־עשר קליעים. שלושה מהקליעים נורו לעבר סוחרי סמים מתחרים, אלבנים מקוסובו, אבל רק אחד מהם זכה להינעץ בבשר. שתי היריות הבאות הרגו את גוּסְטוֹ הָנסֶן, גנב וסוחר סמים צעיר שמעל בכספו של אסאייב ושלח ידו בסמים שלו. האקדח הדיף עדיין את ריח שלוש היריות האחרונות שפגעו בראשו ובחזהו של השוטר־לשעבר הארי הולה במהלך חקירת הרצח של גוסטו הנסן הנ"ל. וזירת הפשע היתה זהה, הַאוּסמַנסְגָטֶה 92.
