כיכר היהלום הוא סיפורה של נטליה המכונה קוּלוּמֵטָה, נערת היונים. נטליה, החיה בברצלונה חיים רגילים כביכול, מגוללת ברומן את קורותיה כביומן: במילים פשוטות ואמיתיות ובכנות. תוך כדי כך אנו מתוודעים לחברה הקטלאנית ולתרבותה, ונחשפים לסדקיו של עולם מורכב, ליופיו ולשבריו.
הספר נפרש על פני שלושים שנות היסטוריה ספרדית סוערת - הרפובליקה הספרדית השנייה ומלחמת האזרחים - אך הן חולפות בו כאילו בדרך אגב, מבעד לעיניה של נערה מתבגרת, בחורה, אישה ואם לילדים, שבראיית עולמה האנושית ובלשונה האמינה והמשכנעת מצליחה להנציח אינספור גורלות של נשים כמותה.
כיכר היהלום, גולת הכותרת של ספרות קטלוניה במאה העשרים, התפרסם בספרד ביותר מחמישים מהדורות, תורגם לעשרות שפות ועובד לתיאטרון ולקולנוע. באחרית הדבר שחיבר לנוסח העברי, דן מתרגם הספר, רמי סערי, בהקשר התרבותי שהספר נכתב בו ובחשיבות מחברת הספר, מרסה רודורדה, בספרות הקטלאנית בת ימינו.
ז’וּלְיֵטָה באה למגדנייה במיוחד כדי לומר לי, שלפני הגרלת זר הפרחים יגרילו קומקומים; שהיא כבר ראתה אותם: נהדרים, לבנים, ועליהם ציור של תפוז חצוי לשניים שחרצניו גלויים לעין. לא התחשק לי ללכת לרקוד, ובכלל לא התחשק לי לצאת, כי כל היום עסקתי באריזת ממתקים, וקצות האצבעות כבר כאבו לי מרוב הידוק שרוכים מוזהבים וקשירת רצועות ולולאות. חוץ מזה, הכרתי את ז’וּלְיֵטָה, שבילוי לילי של שלוש שעות אף פעם לא הספיק לה, ובכלל לא הטריד אותה אם היא תספיק לישון או לא. אבל היא הצליחה בסופו של דבר לצרף אותי אליה, והיינו-הך מה אני רציתי, כי תמיד הייתי כזאת – סבלתי אם מישהו ביקש ממני משהו והייתי צריכה לסרב לו. יצאתי לבושה לבן מכף רגל ועד ראש: השמלה והתחתונית מעומלנות, הנעליים צחורות כחלב, עגילי מתכת לבנים, שלושת הצמידים המחושקים הולמים את העגילים ותיק-יד לבן, שז’וּלְיֵטָה אמרה לי שהוא משעוונית, ושמנעולו דמה לקונכייה מזהב.
