״האמת היא ארץ שאין שבילים אליה, לפיכך שום סמכות רוחנית, פסיכולוגית או פוליטית אינה מובילה לאמת, וכך גם לא דעות ואמונות. ניתוחים אינטלקטואליים ושיטות פסיכולוגיות לא יקנו שלווה ושחרור מקונפליקטים פנימיים. רק בעזרת התבוננות פנימית משוחררת מזיכרונות העבר ושאיפות העתיד, התבוננות חופשית מדעות קדומות, השוואות ושפיטה - אפשר שיחווה אדם אותה חירות פנימית נטולת מאבקים".
ז׳ידו קרישנמורטי (1986-1895) נולד בהודו, ובנעוריו אומץ על־ידי ראשי התנועה התיאוסופית העולמית, שגילו בנער כוחות רוחניים מיוחדים, ואף ראו בו כעין ״משיח״. התנועה התיאוסופית, המבקשת להפיץ תורה של אחוות עמים ואהבת אדם, הועידה את הנער, קרישנמורטי, לעמוד בראשה. במשך 15 שנים למד, לימד ופעל קרישנמורטי במסגרת התנועה, עד שפנה בגיל שלושים לדרך עצמאית, מכריז כי אין דרך סלולה אחת לאמת וכי על כל אדם לחפש בעצמו את משמעות חייו ואת דרכו.
מבחר כתבים מביא כשבעים פרקים מתוך תריסר מספרי קרישנמורטי, המשקפים את הגותו והתבוננותו הרוחנית של אחד מגדולי הוגי הדעות והמחנכים של המאה העשרים.
