נקודת מבט ייחודית על קִרבה בין גברים ועל הישראליוּת בספר הפרוזה הראשון של תום הדני נוה, שקדמו לו שלושה ספרי שירה.
שני חיילים – המספר דולורי וחברו קים – מודחים מיחידה מובחרת רגע לפני סוף המסלול. נחושים לממש את המיומנויות שרכשו, הם צועדים לאורך קו החוף בדרכם לבצע נקמה במפקד שהדיח אותם. חגורת הרסס, הכתוב כתעלומה רגשית שמחכה לפתרון, בנוי כמעין אלגוריה ומציג את תיבת התהודה של הישראליות באופן המכסה בעורמה על רובדיה הכמוסים.
איור: יובל ישראלי
השלכנו את התרמילים הפוכים על התפר שבין החול הרך לקשה, פשטנו את הבגדים בחופזה, מוותרים מראש על בגד ים ומשקפת, ורצנו למים, מתחרים ודוחפים זה את זה. הים נפתח לפנינו במלואו ועקצץ על העור בשאריות של ארס מדוזות. העיניים צרבו. התרחקנו מהחוף בשחיית חתירה, מתחככים בתועפות הזמן של הים שהדף אותנו וטמן אותנו בין גליו, בעודנו שולחים יד אחר יד לגריפה כאל תוך מחילה שתוכנה עלום, שוחים במקביל לקו השחור של מסוע הפחם, מעל לנבכי הים, מתחלפים בהובלה, נעזרים זה בזה לשבירת הזרם, בולעים מי ים וחותרים מעבר לפחד לטבוע, להיבלע, עד שנגענו בפחד לאבד את הכוח לחזור.
