שתי יצירות על התבגרות של אחד מהקולות העוצמתיים ביותר בספרות האמריקאית, טרומן קפוטה.
הנובלה נבל העשב, שהתפרסמה ב-1951 והיתה היצירה האישית האהובה ביותר על קפוטה, מתרחשת בשולי עיירה דרומית קטנה בארצות הברית ומגוללת את סיפורם של שלושה לא יוצלחים חביבים - יתום ושתי זקנות גחמניות – שיום אחד מחליטים להשתכן בבית על עץ.
קולות אחרים, חדרים אחרים, שהתפרסם ב-1948, הוא הרומן הראשון של קפוטה, שבו הוא חודר באופן נועז למחשבותיו של נער המחפש תשובות לתעלומות האהבה והמוות בעולמם של המבוגרים, על רקע הדרום העמוק של ארצות הברית. בגיל 12, נקרא ג'ואל נוקס לפגוש את אביו שזנח אותו עם לידתו. אבל כשג'ואל מגיע לאחוזה המתפוררת, אביו אינו נראה לעין. במקום זאת הוא פוגש באם חורגת קודרת שנהנית להרוג ציפורים, בדוד בעל פנים ולב של ילד מתהולל, ובילדה מפחידה בשם איידבל שמעניקה לו את הדבר הקרוב ביותר לאהבה.
מתי זה היה ששמעתי לראשונה על נבל העשב? הרבה לפני הסתיו שבו גרנו על עץ האזדרכת. הסתיו הגיע אז מוקדם, והיתה זאת דולי, כמובן, שספרה לי, אף אחד אחר לא היה מכיר את השם שלו, נבל העשב.
אם ביציאה מהעיירה אתם הולכים בדרך המובילה לכנסייה, די מהר תחלפו על פני גבעה בוהקת של משטחי סלע לבנים כעצם ופרחים חומים שרופי שמש: זהו בית הקברות הבפטיסטי. האנשים שלנו, מהמשפחות טַלבּוֺ ופֶנוויק, קבורים שם. אמי שוכבת לצד אבי, והקברים של קרובי המשפחה, עשרים או יותר, מקיפים אותם כמו שורשים המסתעפים מעץ של אבן. מתחת לגבעה היה שדה של עשב אינדיאני גבוה שצבעו משתנה עם העונות. לכו לראות אותו בסתיו, בסוף ספטמבר, כשהוא נעשה אדום כמו השקיעה, כשצללים ארגמניים נושפים עליו כמו אור אש ורוחות הסתיו פורטות על עליו היבשים ומשמיעות מוזיקה אנושית, נבל של קולות.
