בבית אחוזה רחב ידיים, מלא אוצרות משונים, גם ג'נוארי סקאלר עצמה היא פריט נדיר. כבת-חסותו של מר לוק, יושב ראש האגודה הארכיאולוגית של ניו-אינגלנד, נדמה לה שהיא אינה שונה בהרבה מהחפצים המוצגים בחדרים: כמותם היא מתוחזקת היטב, זוכה להתעלמות כמעט מוחלטת, ואינה במקומה כלל וכלל.
ואז היא מוצאת ספר. זהו ספר די קטן, בכריכת עור, שפינותיו שחוקות, ונותרו בו שקעים במקומות שבהם אותיות הכותר, שהוטבעו בו בזהב, התקלפו בחלקן: עשרת אלפ דל ות. הספר נושא עמו ניחוחות של עולמות אחרים ומספר על דלתות סודיות, על אהבה, על הרפתקאות ועל סכנה. כל עמוד חדש בו חושף אמיתות בלתי אפשריות על העולם, וג’נוארי מגלה סיפור שנשזר יותר ויותר בסיפורה שלה.
עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי, רומן הביכורים של אליקס א. הארו, הוא סיפור עשיר ושופע דמיון על מסעות בלתי אפשריים, על אהבה בלתי נשכחת ועל כוחם האינסופי של סיפורים. עלילת הרומן מתרחשת בראשית המאה העשרים, והוא נוגע בנושאים כבדי משקל דוגמת שינויים חברתיים, גזע, מגדר וקולוניאליזם.
אליקס א. הארו היא זוכת פרס הוגו לסיפור הקצר לשנת 2019. עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי מופיע ברשימות הקצרות לפרסי הוגו ונבולה לשנת 2020.
כשהייתי בת שבע מצאתי דלת. נראה לי שעלי להבליט את המילה הזאת, כדי שיהיה ברור שאני לא מתכוונת לדלת המובילה לגינה, או לאיזו דלת רגילה שאפשר לסמוך עליה שתיפתח אל מטבח לבן־אריחים או אל חדר ארונות. כשהייתי בת שבע מצאתי דלת. הנה - ראה איך המילה ניצבת על הדף עכשיו, מתנשאת וגאה, האות תי״ו נראית כמו שער שחור המוביל אל לא־כלום לבן. אני מניחה שהשערות על עורפך סומרות מעקצוץ קטן של היכרות כשאתה רואה את המילה הזאת. אינך יודע עלי דבר; אינך רואה אותי יושבת ליד שולחן העץ הצהוב הזה, אינך רואה כיצד רוח הים המלוחה־מתוקה פורעת את הדפים הללו כמו קוראת שמחפשת את הסימנייה שלה. אינך רואה את הצלקות שמתפתלות ומסתבכות על עורי. אינך יודע אפילו את שמי (שמי גֶ'נוּאֶרי סְקאלֶר; ובעצם עכשיו אתה יודע עלי מעט, והרסתי לעצמי את הטיעון).
