"ספר כובש וקסום שמחבר בחוכמה את הנקודות מהתנועה הסופרג’יסטית בעבר אל תנועת מי טו של ימינו", נכתב בבוקליסט על מכשפות מאז ולעולם, ספרה השני של אליקס ה. הארו, מחברת עשרת אלפי הדלתות של ג’נוארי.
בשנת 1893 אין מכשפות בעולם. פעם היו - בימים הפראיים, החשוכים, לפני שהתחילו לשרוף אותן - אבל עכשיו כישוף הוא רק קסמים קטנים למשק הבית ושירי ילדים. אם האישה המודרנית רוצה להחזיק במידה כלשהי של כוח, עליה למצוא אותו בקלפי.
כאשר שלוש האחיות איסטווד מצטרפות לתנועת הסופרג’יסטיות בניו סיילם, הן מתחילות לחקור את המילים והדרכים הנשכחות שיוכלו להפוך את תנועת הנשים לתנועת המכשפות. הן נרדפות בידי צללים ומחלה, ניצודות בידי כוחות שרוצים לשלול מהמכשפות את זכות הבחירה - ואולי אפילו את הזכות לחיות. כדי לשרוד, האחיות יצטרכו לצלול לקסמים העתיקים ביותר, לרקום בריתות חדשות ולרפא את הקשר ביניהן.
כשג'וניפר היתה ילדה, העיר ניו סיילם הצטיירה בעיניה כמעין גן עדן, אילו היו בגן עדן קרוניות מסע ופנסי גז - מקום מואר ונקי ועשיר, מרוחק אלפי מילין מהחטאים של סיילם העתיקה - אבל כעת היא רואה שהעיר קרה וחסרת צבע, כאילו כל החיים הנקיים האלה שאבו ממנה את הברק. כל הבניינים אפרפרים וקודרים, ובחלונות לא נראה אפילו וילון פשוט או עציץ. גם האנשים אפרפרים וקודרים, והבעות פניהם מרמזות שכל אחד ואחת מהם בדרך למלא משימה דחופה אך מעיקה, בצווארונים מעומלנים ובחצאיות מכופתרות היטב.
אולי זה בגלל היעדר כישוף; מאגס אמרה שהקסם מזמין מידה מסוימת של בלגן, ולכן היערה סביב ביתה צומחת במהירות גדולה פי שלושה מהרגיל, וציפורי השיר מקננות בשולי גגהּ בכל העונות. בניו סיילם - העיר ללא חטאים, שבה הקרוניות יוצאות בזמן וכל רחוב מתהדר בשם של קדוש - הציפורים היחידות הן יונים והירוק היחיד הוא הבוהק העמום של רפש בביבים.
