רומן הביכורים של שחקן התיאטרון והטלוויזיה ברוך דרור עשוי קרעים-קרעים שנעים בין הווה לעבר, בין הלחימה במלחמת לבנון הראשונה לשהות בבית החולים הפסיכיאטרי, בין תובנות עמוקות ומפוכחות להזיות מסויטות, כשבין כל אלה ארוגים רגעים של חסד בין איש לאשתו, בין אדם לבתו, רגעים שנמוגים אל מול המציאות וההזיה של המחבר.
ארבעה אחוזים מאוכלוסיית העולם חולים בדיכאון, ובערך כל דקה אחד מהם מתאבד. הלילה בגרנדה הוא מסע דרך נבכיה של אחת המחלות הקטלניות ביותר שהמין האנושי לוקה בהן, לב המאפליה של הנפש; מסע מהחזית אל עורף הקיום האנושי, של משורר צעיר שמגויס בעל כורחו לחיל קרבי; מסע השופך אור על ההתמודדות של הסובלים מפוסט-טראומה.
כמו אסיר מכוסה עיניים צמוד בגבו אל קיר בפני כיתת יורים, כמו נידון למוות המטפס ברגליים כושלות במעלה המדרגות המובילות אל הגרדום, אני יושב בחצר הקטנה המשובצת מרצפות בטון אפורות וממתין לתורי. ללי מנסה להתבדח איתי, להסיט את מבטי מעיניהם החלולות של האנשים בפיג'מות התכלת שיושבים מולנו, חלקם על כיסאות גלגלים וחלקם על כיסאות פלסטיק. כמוני הם מחכים לאחות שתצא מהדלת הרעועה ותגיד להם שעכשיו תורם להיכנס. כשהדלת תיפתח יבקע מהחדר שמאחוריה זמזום מכשירים מקפיא דם, מלווה בצפצוף אחיד של מוניטורים שכמו סופרים את פעימות החרדה האופפת אותי, חורכות את חזי, כמו דקירות סכין קהה. אוהד, שישב לידי במבט חסר מיקוד ולא הקשיב למילות החיבה שהרעיפה עליו אשתו החייכנית ואחוזת האימה, כבר נכנס לחדר לפני כחמש דקות, ואני יודע שעכשיו יגיע תורי, וחבורת הזומבים הצובאים על מפתן הדלת הלבנה תיאלץ לחכות עד שיסתיים תורם של כל המטופלים שאינם מאושפזים בבית החולים.
