מבט ספרותי מקורי וביקורתי על מצרים של ימינו, כפי שהיא נראית מבעד לעיני צעיריה:
אַמַל, עורכת דין צעירה שהשתחררה זה עתה מהכלא לאחר שנת מאסר באשמת פעילות נגד המשטר, מקיצה משנתה במיטה לצד עוֹמַר, נהג מונית צעיר וחסר אמצעים שפגשה במסיבה. לרשותם עומדות שתי יממות לפני שתיאלץ לעזוב את מצרים לעד. דרך המפגש בין השניים נחשפת מצרים העכשווית על רבדיה השונים ברומן חברתי, שזור הומור ומעורר מחשבה.
מחבר כל השטויות האלה, אמן הסיפור עז אל-דין שוכּרי פישר, מזהיר בדרכו המתוחכמת: "זוהי פנייה חמה לבעלי לב חלש ורגישות מוסרית, דתית ולאומית, שלא יקראו את הרומן הזה. זכותנו לפרסם את הסיפורים מבלי לכפות על איש לקרוא אותם. הבחירה בידי הקורא, והוא שיישא באחריות לפגיעה ברגשותיו".
הספר זכה להצלחה רבה. ב-The Washington Post נכתב כי "באומץ, בתעוזה ובכנות כובשת, שוכרי פישר נותן קול לתסכולים ולשאיפות של דור שלם", ועיתון אל-אהראם קבע: "עז אל-דין שוכּרי פישר נכנס רשמית לקאנון של הרומן הערבי המודרני". שוכּרי פישר, איש אקדמיה ודיפלומט מצרי בעברו, הוא מחברם של תשעה רומנים, כמה מהם היו מועמדים לפרס הבינלאומי לסיפורת ערבית ("הבּוּקר הערבי"). הוא מרצה בכיר באוניברסיטת דרטמות' בארצות הברית, פרשן ומחברי טורי דעה בעיתונים ובכתבי עת מובילים בעולם.
אַמל ועוֹמַר מתעוררים במיטה
יום שישי, תשע בבוקר
"את ערה?"
אַמל לא השיבה. עוֹמַר התבונן בגבה, בשערה השחור הסתור שגלש מעליו, שיער רך ועבות, עד כי נדמה היה לו שהוא חש בכובד משקלו. הוא תהה אם זהו שערה הטבעי או שיער שטופל בקרטין, אך מיהר לנזוף בעצמו על השאלה המטופשת והושיט את ידו לגעת בו, כאילו ידע לזהות את ההבדל. הוא סקר בעיניו את קו גבה המשתפל במותניה, מתרומם מעל קימור עגבתה השמאלית ונמשך לאורך רגלה עד קרסולה.
"אתה מצלם אותי?" שאלה באנגלית במבטא אמריקאי בולט.
הוא הופתע משאלתה ומבוכתו הכעיסה אותו.
"התכוונתי להביא את המצלמה, אבל התעצלתי לקום," אמר והסתכל עליה במבט שווה נפש, מתגרה מעט.
"תודה לאל."
"ממתי את ערה?"
"מאז שהתחלת להתבונן בי."
