"לידיה מתה. אבל הם עדיין לא יודעים זאת. 1977, שלושה במאי, שש וחצי בבוקר, ואף אחד עדיין לא יודע כלום, מלבד העובדה הפשוטה הזאת: לידיה מאחרת לארוחת הבוקר" - כך נפתח רומן הביכורים של סלסט אינג (מחברת שריפות קטנות בכל מקום), שבמרכזו סיפורה של משפחה אמריקאית-סינית באוהיו, ארצות הברית, בשנות השבעים של המאה העשרים.
לידיה היא בבת עיניהם של הוריה, מרילין וג’יימס לי, הנחושים שבתם תגשים את החלומות שלא עלה בידיהם להשיג. כשגופתה של לידיה נמצאת באגם המקומי, מופר האיזון העדין במשפחת לי, וכל הידוע והמוכר להם נעלם.
כאשר ברקע סוגיות של מגדר וגזע, משרטטת אינג דיוקן משפחתי, החושף את המכשולים העומדים בפני אימהות ובנות, אבות ובנים, גברים ונשותיהם, בדרכם להבין אלה את אלה.
ניית אומר להאנה, "היא הייתה בחדר שלה אתמול בלילה. שמעתי את הרדיו שלה. באחת־עשרה וחצי." הוא משתתק, נזכר שלא אמר לילה טוב.
"אפשר להיחטף בגיל שש־עשרה?" שואלת האנה.
