"הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם על אודות ההתנגדות הגרמנית לנאצים", כתב פרימו לוי על יצירת המופת לבד בברלין, שחיבר ב-24 ימים בלבד הסופר הגרמני הנס פאלאדה (שם העט של רודולף דיטצן), אשר נפטר בפברואר 1947, שבועות אחדים לפני שהספר ראה אור, ממנת יתר של מורפיום.
הספר – פרוזה בדיונית, המבוססת על מסמכים מתיק הגסטפו של אוטו ואילזה המפל, זוג מבוגר ממעמד הפועלים שנקט יוזמה עצמאית ופרטית של התנגדות למשטר הנאצי – מספר את קורותיהם של אוטו ואנה קוונגל, אשר מחליטים לעשות מעשה בעקבות נפילתו של בנם בחזית. הם בוחרים בהתנגדות מחתרתית פשוטה – פיזור כרוזי מחאה ברחבי העיר – שמצליחה לשלוח את הגסטפו הזועם בעקבותיהם, וחושפת עולם של שכנים מפוחדים ומלשנים ציניים שמוכנים להסגירם בכל רגע.
"פאלאדה מציג בספר הזה עולם ששולטים בו טרור ופחד, יותר מכל על ידי תופעת ההלשנות", כתבה מאשה צור-גלוזמן בהארץ [...] לבד בברלין הוא ספר שאין בו כמעט רעים מוחלטים, אבל יש ויש בו רוע מוחלט, וכל אחד עשוי לחוות אותו, אפילו אלה המחוללים את הנורא ביותר", "באותה מידה אין בו גם טובים מוחלטים, וגם אלה שמחוללים את הטוב אינם מלאכים חסרי פגמים. הם מפחדים, הם מתרגזים, הם היו מעדיפים (כמו רוב בני האדם) לשמור על שלמות ביתם ומשפחתם יותר מכל דבר אחר בעולם, אלא שכאמור, הנסיבות הקיצוניות מאלצות אותם לנקוט עמדה".
הדוורית אווה קְלוּגֶה עולה בצעדים איטיים במדרגות בבית מספר 55 ביַבְּלוֹנסקי שְׁטְרָאסֶה. תנועותיה איטיות כל כך לא רק מפני שחלוקת הדואר הזאת מעייפת אותה, אלא גם משום שבתיק שלה טמון אחד מאותם מכתבים שהיא שונאת למסור לנמענים. ועכשיו, ממש בעוד רגע, היא חייבת למסור אותו למשפחת קְוַונְגֶל המתגוררת שתי קומות למעלה.
לפני כן עליה למסור למשפחת פֶּרְסִיקֶה בקומה שמתחתם את מכתב ההדרכה. פרסיקה הוא ממונה רשמי או מנהל פוליטי או מה שזה לא יהיה במפלגה - אווה קלוגה עדיין מבלבלת בין כל המשרדים האלה. על כל פנים, אצל הפרסיקים חייבים לברך ב"הייל היטלר!" ולהיזהר מאוד במה שאומרים. זאת חייבים, כמובן, לעשות בכל מקום, ורק לאנשים מעטים יכולה אווה קלוגה לומר את מה שהיא חושבת באמת.
