מהדורה מחודשת לקלסיקה של ההוגה האקזיסטנציאליסט והסופר אלבר קאמי - מסה פילוסופית שבה הוא מדמה את גורלה של האנושות לגורלו של סיזיפוס מהמיתולוגיה היוונית, מייסדה ומלכה הראשון של קורינתוס, שקיבל לאחר מותו עונש לגלגל סלע אל ראש ההר במחזור אינסופי של עמל מפרך.
המיתוס של סיזיפוס, חיבור הנחשב למוביל בפילוסופיית האבסורד, הוא פֶּתח לעולם מחשבה שרק למראית עין נדמה לפילוסופיה של פסימיות וייאוש, ולאמיתו של דבר הוא "אני מאמין" הקורא לבני אדם לאשר את החיים באופן ההרואי ביותר ודוחה כל אפשרות אחרת – הן זו של האיבוד לדעת הפיזי והן זו של ההתאבדות הפילוסופית, כלומר הנחמה שבאשליה.
באחת ההקדמות לספרו כתב קאמי: “המיתוס של סיזיפוס מנסה להשיב על בעיית האיבוד לדעת כשם שהאדם המורד מחפש פתרונים לבעיית הרצח; וזה כן זה בלא להסתמך על ערכים נצחיים אשר נעלמו, אולי זמנית, או סולפו באירופה של ימינו – מותר ואף הכרח הוא לשאול: היש משמעות לחיים? לכן מותר להתייצב גלוי עיניים נוכח בעיית ההתאבדות. התשובה הבוקעת מבעד לפרדוקסים העוטים אותה היא: אפילו אין אדם מאמין באלוהים אסור לו להתאבד. ספר זה, שנכתב ב־1940 בעצם האסון שפקד את צרפת ואת אירופה, מצהיר כי אף בתוך תחומיו של הניהיליזם אפשר למצוא את האמצעים כדי לחרוג אל מעבר לו – אף על פי שהמיתוס של סיזיפוס מציג בעיות שאין להן פתרונים, בעיניי הוא בגדר הזמנה מפוכחת לחיות וליצור בתוך תוכו של המדבָּר“.
