ספרה הראשון של מירב אלוש לברון עוסק בזהות וייצוג עצמי ביצירה הדוקומנטרית של בני ובנות הדור השני והשלישי להגירה המזרחית. הספר עוסק במגוון סרטים שנוצרו בשלושת העשורים האחרונים בידי יוצרות ויוצרים מזרחים, ומציע התבוננות בייצוג העצמי המזרחי בקולנוע הישראלי.
ניתוח הסרטים בוחן ומגדיר מחדש מנקודת מבט מזרחית סוגיות כמו הגירה, זיכרון, בית ומקום, מרכז ופריפריה, מעמד, תרבות, מגדר ולאומיות, שמעסיקות את שיח הזהות הישראלית בקולנוע התיעודי המקומי. היוצרות והיוצרים, הפועלים בלב תעשיית הקולנוע הישראלית או מצויים בראשית דרכם האמנותית, חוזרים באמצעות סרטי התיעוד להוריהם ולסיפורים המשפחתיים או הקהילתיים שלהם, מביימים אותם מחדש בעזרת העדות והארכיב, חושפים כאבי הגירה וזיכרונות שהודרו מהנרטיב ההיסטורי הרשמי של מדינת ישראל, ומעניקים קול ודימוי להווי חיים פריפריאלי ומעמדי ולתרבות מזרחית.
