"אין רגע משעמם לאורך 434 עמודי הספר. סמסון בוראת בו עולם משכנע, הכולל דרמה משפטית, עומק רגשי ורגעי הומור חמים", כתב עמרי הרצוג בהארץ על המטבח האחורי, ספר הביכורים הבשל והמפתיע של רונית סמסון.
בעיר חוף קטנה העירייה מפרסמת מכרז לבניית דירות לזוגות צעירים – יוזמה מבורכת, שנעצרת בגלל התככים שקדמו לה. לחזית המאבק שבין הזוגות לעירייה עולות דמויות ססגוניות, רבות־יצרים וכמיהות: ראש עירייה כריזמטי, מקסים ואכזר, שמתכונן לבחירות הקרובות בצילה של חקירת משטרה, מנהיג אופוזיציה נכלולי שמנסה בכל דרך לגבור עליו, עורך דין צעיר ששואף להשתלב בפוליטיקה המקומית, והיועצת המשפטית של העירייה, שחברותיה לעבודה אינן מסגירות את המתרחש בביתה.
מגוון עשיר של דמויות מרתקות, משעשעות או מרגיזות מתעמתות זו עם זו או נקשרות זו לזו, בספר שעליו כתב הרצוג: "כמו יצירה מוזיקלית, הוא בונה בהדרגה את השיא; הוא נע בין עבר להווה באופן מדויק, מייצר רגעים קלים לאחר סצינות דרמטיות וכתוב בעברית טבעית מבלי להתחנף לקורא. כשיש כריזמה, אין צורך בהתחנחנות".
הזמן ההוא בחייו החל בסתיו גשום וסוער, שכמוהו לא ראו החזאים כבר עשרות שנים. אנשים רצו ברחובות, עדיין לבושים בבגדי הקיץ הקלים, נמלטים ממטחי גשם ומן הרוחות העזות. זה היה נושא השיחה העיקרי בבתי הקפה ובמזנון בית המשפט: כמה מוקדם התחיל החורף, איך הגיע בהפתעה, כמה קר נהיה בן־לילה, וכמה גשם ירד, והברקים, והרעמים. השוו את הסתיו הזועף הזה לסתיו של השנה שעברה, שהיה למעשה קיץ, ונמשך כמעט עד חנוכה, והנה השנה... בקושי פורקו וקופלו הסוכות, וכבר קודר וגשום וקר.
וכמו בכל שנה, כשתוקפים הגשמים בעוז ובמפתיע, נחלקים האנשים לאלה שליבם עולץ למחשבה על הכינרת ההולכת ומתמלאת, ולאלה שליבם גס בסנטימטרים שעדיין חסרים למפלס, והיו מעדיפים פשוט שלא להירטב באמצע הרחוב.
בינו לבינו אהב אלעד לתאר את עצמו כעורך דין צעיר ונמרץ, אף שכבר היה כמעט בן שלושים ושמונה, ובבתי המשפט הסתובבו עורכי דין צעירים ממנו. צעיר ונמרץ זה עניין של הרגשה, הרבה לשנן לעצמו, בייחוד בכל בוקר שרץ בו עם הכלבה על שפת הים, ובני גילו, שלושים ושמונה, כבר ספרו ילד או שניים ומשכנתה, גידלו כרסים וקרחות, וכבר משתוחחים תחת כובד משקלם של החיים.
