בדרכה של דוריס קירנס גודווין לפענח את סוד ההנהגה הנשיאותית בארצות הברית, היא נדרשת לארבעה נשיאים שאת חייהם ודרכם חקרה במשך שנים רבות: אייברהם לינקולן, תאודור רוזוולט, פרנקלין דלנו רוזוולט ולינדון ג'ונסון.
הארבעה נבדלו אמנם זה מזה בכל מובן ועניין, החל בעיקרי מנהיגותם וכלה באישיותם ובאורחות חייהם, אולם החוקרת מעלה מארג של תכונות ועובדות שהכשירו את הארבעה לתפקיד ההיסטורי שנועד להם.
משבר אישי שהוליד ייאוש ודיכאון מצמיתים היה מנת חלקם של הארבעה, וכשיצאו ממעמקי השקיעה וחזרו אל החיים גמרו אומר שדבר לא יעצור אותם בדרכם אל היעד המכונן שקיבלו עליהם. הייאוש והדיכאון הולידו נחישות שאין לה גבולות, תעוזה, הקרבה וחזון. מהמחקר עולה כי המנהיגות אחת היא, בין שהיא בידי המנהיג הלאומי ובין שהיא בידי חלוצי התעשייה.
