כך כותבת המבקרת, העורכת והמשוררת ריקי כהן על ספר הביכורים של המשוררת והפסיכולוגית הקלינית דנה לובינסקי, הנוגע לעומק ובישירות בחיבורים של הגוף והמילה:
ספר השירים החדש של דנה לובינסקי הוא מהספרים היפים שיצאו כאן השנה לטעמי. יפים בפראות, באינטנסיביות, מביאים אותה ואת הקוראת לגבהים מסוכנים של חשיפה נפשית. כל זה בלי לוותר על תחכום ומורכבות לשוניים, על דימויים יוצאי דופן למצבים נפשיים, על ביקורת נגד הפטריארכליה והאלימות הגברית, עד האב הפרטי. ויש בהם גם דיבור על מה שאין לדבר בו, הנסתר, הידיעה המיסטית של מה שמעבר למילים.
"גּוֹלֶשֶׁת אֶל תַּעֲלוּמָה
אֲנִי רוֹצָה לִקְרֹעַ לָךְ דַּף אַחֲרֵי דַּף לִגְזֹר לָךְ אֶת הַקֶּשֶׁר
בֵּין הַחֲלוֹם לְבֵין הַפֵּשֶׁר אֲנִי רוֹצָה
כְּמוֹ סְפִינָה טְרוּפָה
לִזְרֹק אוֹתָךְ
לַיַּבָּשָׁה אַתְּ תִּצְעֲקִי אָמֶרִיקָה אָמֶרִיקָה
כְּמוֹ מַחֲלָה אַתְּ תִּצְעֲקִי
וְאַף כּוֹכָב לֹא יַעֲנֶה כִּי
הָאָרֶץ אֵינָהּ זְקוּקָה לִמְגַלִּים
כַּמָּה פְּעָמִים אָמַרְתִּי לָךְ
הַפֶּה קוֹדֵם לַפֵּא'
הַפֶּה הוּא הַפֹּה "
(מתוך השיר "אותות")
