"סיפור מצחיק ומעציב, אמיתי אך לא ייאמן, שתחילתו ריב אחים ואחריתו ליל אהבים, שהתרחש באוקראינה ובפלשתינה, בארצות הברית ובישראל, על שואב האבק של סבתא שלי ומעט גם עליה עצמה" – במילים אלה הציג הסופר האהוב מאיר שלו את ספרו הדבר היה ככה, הכתוב בגוף ראשון אוטוביוגרפי.
במרכז הרומן הקצר, שבו שב שלו אל זירת ההתרחשות של רומן רוסי, ניצבת דמותה של סבתו חולת הניקיון, שעלתה מאוקראינה ב-1923 והתיישבה בנהלל, ולא פחות ממנה מככב ברומן שואב האבק הענקי מאמריקה, שקיבלה בשנות השלושים של המאה עשרים.
סביב שואב האבק ובעליו החוקיים, כתב שגיא גרין בהארץ, "טווה מאיר שלו סיפור על משפחה שלמה ועל קורותיה: על סבתו וסבו, הוריהם, אחיהם, בניהם ונכדיהם; ועל דור שלם של בני העלייה השנייה והשלישית וצאצאיהם; ועל מעמד שלם של אצולת הציונות, ההתיישבות העובדת, האנשים המתגאים בצניעות הליכותיהם והמתנשאים בסגפנותם".
הדבר היה ככה: לפני כמה שנים, ביום קיץ חם, קמתי מתנומה נעימה של אחר-הצהריים, הכנתי לי כוס קפה, ובעודי לוגם הבחנתי שהכול מסתכלים בי במבט משונה ומתאפקים שלא לצחוק. כשגחנתי לנעול את סנדלַי התגלתה לי הסיבה: ציפורני אצבעות רגלי, כל העשר, היו צבועות בלַק אדום ומבהיק.
"מה זה?" קראתי, "מי צבע לי את הציפורניים?"
מעבר לדלת המרפסת הפתוחה למחצה נשמעו צִחקוקים, מוּכרים לי היטב מתקריות קודמות.
