סיפור טרגי של אהבה אסורה בין יעקב, תלמיד חכם שנמכר לעבדות בימי גזירות ת"ח, ובין ואנדה הנוצרייה, בת אדוניו.
זהו רומן אהבה והרפתקאות ייצרי, הכתוב בסגנון הייחודי ליצחק בשביס-זינגר - מגדולי סופרי היידיש וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1978 - המעניק לנו גם תמונה חיה של הווי החיים הססגוני של יהודי פולין בסוף המאה ה-17.
העבד תורגם לראשונה מיידיש לעברית לפני יותר מחמישים שנה (חיים פלג), נדפס מאז ב-31 הדפסות ותורגם מחדש בשנת 2002 (אברהם יבין).
בצווחת ציפור יחידה החל היום. כל שחר אותה הציפור, אותה צווחה פראית. כאילו הודיעה הציפור לגוזליה כי שעת הזריחה קרובה. יעקב פקח את עיניו. ארבע הפרות רבצו על מצע הקש והזבל שלהן. באמצע הרפת היו כמה אבנים מפויחות, האח שעליה בישל לו יעקב את כופתאות השיפון או את הכוסמת בחלב. משכבו של יעקב היה משכב קש וחציר, ובלילה התכסה ביריעת הפשתן הגס, שביום אסף בה עשבים וירק לפרות. היה אמצע הקיץ, אבל אפילו אז היו הלילות בהרים קרים. לא פעם היה יעקב קם בלילה לחמם את ידיו או רגליו בגופן של הבהמות.
