ארנב וחמור מגלים שלחברם הפיל יש יום הולדת. בזמן שהארנב מהרהר ומתכנן מסיבת הפתעה, החמור נכנס לפעולה.
"כמה יפה ספרה של שחר סיטנר", כתב פרופ' שי רודין על העיקר שפיל ישמח. "[...] בשעה שהארנב הוגה את פרטי המסיבה, החמור, שמייצג את הגישה המעשית, מנקה את היער, קוטף צמחים ומקשט. בנקודה זו מגיע הקונפליקט. הארנב נפגע, כיוון שהחמור סיים להכין את המסיבה לבדו, אולם חמור מציע – 'אז תעשה משהו'. ארנב המופתע אינו יודע מה הוא יכול לעשות, ומחליט לכתוב לפיל שיר. האיורים של אבי א. כץ מלמדים אותנו על השקעתו בשיר, המחיקות, הקושי בכתיבה, והפער בין לתכנן ללבצע, עד ליצירתו של שיר [...]
"לכאורה, זהו סיפור שעוסק בהכנות ליום הולדת, מאורע מרכזי בחיי ילדים בגיל הרך, אולם למעשה, הסיפור מהדהד את התקיימותה של חברות בין שונים, ואת האופן שבו העולם מורכב מאנשי מעשה ומאנשי מילה, ואת הצורך באלו ובאלו. בימים שבהם ילדים מנותבים להיות חלק מעולם קפיטליסטי, זוהי מקוריות לשמה להראות ששיר שנכתב מהלב מהווה מתנת יום הולדת מוצלחת, כמו גם המסיבה כולה, שיש בה חשיבה על האחר, עשייה למענו, ואין בה רמז למציאות של ימי הולדת ראוותניים ומחוסרי רגש".
