פנקס הסונטות

חרוזים: אני מבזבז

אֲנִי מְבַזְבֵּז שִׁירִים עַל מְשׁוֹרְרִים.
שִׁירִים שֶׁבָּאוּ לְהִקָּרֵא עַל־יְדֵי אֲנָשִׁים,
לְהִטָּעֵם בִּלְשׁוֹן אָדָם,
מְשׁוֹרְרִים אוֹכְלִים אוֹתָם.

הַבַּחוּרָה שֶׁכָּתַבְתִּי לָהּ שִׁיר
מִזְדַּיֶּנֶת עַכְשָׁו עִם חֲזִיר,
וְהַחֲזִיר שֶׁכָּתַבְתִּי לוֹ שִׁיר
פָּתַח חֲנוּת בְּמֶרְכַּז הָעִיר,
וְהָעִיר שֶׁכָּתַבְתִּי בַּשִּׁיר
מִזְדַּיֶּנֶת עִם הָעִתּוֹן,
וְהָעִתּוֹן שֶׁכָּתַבְתִּי בַּשִּׁיר
מַמְשִׁיךְ לָתֵת אֶת הַטּוֹן:

וְהַמְשׁוֹרְרִים שֶׁקָּרְאוּ בַּשִּׁירִים
עוֹד בּוֹרְרִים, עוֹד בּוֹרְרִים.

סונטה מאוהבת

אֵינְךָ יוֹדֵעַ כְּלוּם. וְאֵיךְ תֵּדַע?
הָאֹשֶר הֶחָדָשׁ הוּא סוֹד חָתוּם.
אַךְ כָּל הַמְּבוֹאוֹת פְּתוּחִים. מְאוּם
לֹא יַמְעִידְךָ. רְאִיָּתְךָ חַדָּה
גַּם בְּלִי לִרְאוֹת. הוֹ עֲטַלֵּף יָתוֹם!
מַה קַּל וְאַוְרִירִי הוּא הָעוֹלָם.
אֵיךְ הֶהָקִיץ נוֹשֵׁק אֶת הַנֶּחֱלָם.
הָרְוַי חָסֹן כָּל כָּךְ, חָכְמַת הַתֹּם
פּוֹתֶרֶת כָּל חִידָה מִבְּלִי מֵשִׂים
וּמְמַלְּאָה אֶת הַמְּזָוֶה וְהַנְּשָׁמָה 
בְּיָד קַלָּה. חַיִּים נַעֲלָסִים
מְזֻמָּנִים לְךָ, מִנְחַת בְּרָכָה
מִקְּהַל אֵלִים הַמְאֹהָב בְּךָ
וּבָהּ, גַּם עֵירֻמִּים גַּם מְכֻסִּים.