אין אדם שהוא אי מביא מבחר רחב משיריו של ג'ון דאן וטעימה מן הפרוזה שלו (שמתוכה לקוח הציטוט המפורסם שמובא משמאל). את המבחר ליקט, תירגם וליווה בהערות חתן פרס ישראל לתרגום שירה, שמעון זנדבנק.
דאן, בן המאה ה־17, אחד המשוררים הנודעים, האהובים והמצוטטים ביותר בשירה האנגלית, מפורסם בשנינות המתוחכמת של שיריו, במטפורות המפתיעות והנועזות שלו, ובלשון הדיבורית הבוטה. הפואטיקה המקורית והמהפכנית של דאן ניכרת בשלילת הדמות האידיאלית של האשה בשירי האהבה הרבים שלו, ובדחיית הסגידה הדתית נטולת הקונפליקטים בשירת הקודש שלו.
ההתלבטות הקשה הן בתחום הארוטי והן בתחום הדתי מוצאת אצלו ביטוי אישי, ספונטני ודרמטי. שיריו אינם מסתפקים באחדות אידילית של האוהבים, אלא חוזרים שוב ושוב לקושי לשמר את הקשר ולפַּחַד מפני הפרידה הצפויה, ובמקביל - מפני הפרידה האחרת, הבלתי־נמנעת, פרידת הנפש מן הגוף.
אין אדם שהוא אי, שלם לעצמו; כל אדם הוא חלק מהיבשה, נתח מן האדמה. כשרגב-עפר נסחף בים, אירופה פוחתת ממש כמו אילו נסחף צוק, כמו אילו נסחפה אחוזת ידידיך או אחוזתך שלך. מותו של כל אדם ממעיט אותי משום שאני כרוך באנושות. ועל כן אל תשלח לעולם לברר למי מצלצל הפעמון: לך הוא מצלצל.
***
רוח-הרפאים
כְּשֶׁאָמוּת מִלַּעֲגֵךְ, רוֹצַחַת,
וְאַתְּ תֹּאמְרִי: בָּרוּךְ הַשֵּׁם נִפְטַרְתִּי
מִן הַטַּרְחָן הַזֶּה,
אָז יִתְיַצֵּב רוּחִי עַל מִטָּתֵךְ
וְיִמְצְאִֵךְ, בְּתוּלָה בְּדוּיָה, בִּזְרוֹעוֹת
אִישׁ רַע מִמֶּנִּי. נֵרֵךְ גּוֹוֵעַ וְדוֹעֵךְ,
והוּא, שֶׁכְּבָר עָיַף מִמֵּךְ, אִם תִּצְבְּטִי אוֹתוֹ
לְהַעִירוֹ, יַחְשֹׁב: דּוֹרֶשֶׁת עוֹד? וְיִמָּלֵט
לְחֵיק שֵׁנָה־כְּבַיָּכוֹל. אַתְּ תִּשְׁכְּבִי
רוֹעֶדֶת וּזְנוּחָה בְּתוֹךְ אַמְבַּט
זֵעַת כַּסְפִּית קָרָה, כְּרוּחַ־מֵת
יוֹתֵר מִמֶּנִּי. לֹא אֲסַפֵּר לָךְ מַה אַגִּיד לָךְ אָז,
פֶּן תִּשָׁמְרִי. אַהֲבָתִי לָךְ מֵתָה,
מוּטָב לִי שֶׁבִּכְאֵב עַל חֵטְא תַּכִּי,
וְלֹא שֶׁאַזְהִירֵךְ וְתִנָּקִי.
