ליבי, או: מה קרה לאיש-עם-הכלב?

לִיבִּי בָּהֲתָה הַחוּצָה דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַכִּתָּה. הִיא יָשְׁבָה בַּשּׁוּרָה הָאֲחוֹרִית, בַּצַּד, כִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כְּשֶׁהִתְנַדְנְדָה אָחוֹרָה עַל הַכִּסֵּא, הָיְתָה לָהּ תַּצְפִּית מְעֻלָּה עַל הַחֻרְשָׁה וְעַל הַשְּׁבִיל שֶׁלְּצִדָּהּ. בַּחֻרְשָׁה הַיְרֻקָּה הָיוּ תָּמִיד אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ לְאַנְשֶׁהוּ, רָכְבוּ עַל אוֹפַנַּיִם אוֹ רָצוּ עִם גּוּפִיַּת סְפּוֹרְט בְּצֶבַע זוֹהֵר וְאָזְנִיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל מוּזִיקָה עַל הָאָזְנַיִם. גַּם צִפֳּרִים הָיוּ שָׁם בַּחוּץ. לִיבִּי לֹא תָּמִיד הִצְלִיחָה לִרְאוֹת אוֹתָן אֲבָל תָּמִיד שָׁמְעָה, כְּמוֹ רֶקַע לַדִּבּוּרִים הָאֵינְסוֹפִיִּים שֶׁל הַמּוֹרָה. הָיָה צִיּוּץ קוֹלָנִי וְגָבוֹהַּ שֶׁל צִפּוֹר שֶׁבֶּטַח עָמְדָה עַל רֹאשׁ הַבְּרוֹשׁ וְשָׁרָה, הָיָה צִיּוּץ שָׁקֵט וּמְבֻיָּשׁ שֶׁנִּשְׁמַע רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת וְלִיבִּי הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לְצִפּוֹר מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, וְעוֹד צְלִיל מַמָּשׁ מוּזָר - גְרררררררוּ, גְרררררררוּ, שֶׁנִּשְׁמַע כְּאִלּוּ הוּא בּוֹקֵעַ מִמַּקּוֹרָהּ שֶׁל צִפּוֹר לֹא מְרֻצָּה אוֹ כּוֹעֶסֶת, וְלִיבִּי לֹא יָכְלָה לְדַמְיֵן אֵיזוֹ סִבָּה יֵשׁ לְצִפּוֹר לִכְעֹס אוֹ לְהִתְמַרְמֵר אִם יֵשׁ לָהּ כְּנָפַיִם וְהִיא יְכוֹלָה לָעוּף לְאָן שֶׁרַק תִּרְצֶה, וְאַף אֶחָד לֹא מַכְרִיחַ אוֹתָהּ לָשֶׁבֶת בְּשׁוּם כִּתָּה בְּשׁוּם בֵּית סֵפֶר מוּל שׁוּם מוֹרֶה.   הִיא דַּוְקָא כֵּן הָיְתָה כְּלוּאָה בַּכִּתָּה. בְּלִי כְּנָפַיִם וּבְלִי שׁוּם דָּבָר.