אם מישהו היה מספר לאנה שהחברה הכי טובה שלה תהיה זו שתכאיב לה יותר מכולם, היא לא הייתה מאמינה - כך נפתח רומן הביכורים של לידר הראל, מטפלת דינמית בפסיכודרמה, העוסק ב"חרם שקט" ומסופר בשני קולות: של המחרימה ושל המוחרמת.
בכיתה ה', כשאנה משכנעת את הוריה להעביר אותה מבית הספר הדמוקרטי לבית הספר האזורי ולהתאחד עם חברותיה מהקיבוץ, היא מאושרת. גם נטע, חברתה הטובה ביותר, לא יודעת את נפשה מרוב התרגשות. סוף סוף יוכלו שוב להיות יחד. אף אחת מהן לא שיערה מה עומד לקרות, איך הסיפור יסתבך להן וכמה קשה יהיה לתקן.
"'חרם שקט' הינו מושג בו נתקלתי כאשר חיפשתי הגדרה לחוויה שקשה היה לי לנסח", כותבת המחברת. "בניגוד לחרם רגיל, בחרם שקט מתקיימת התעלמות עקבית ללא מחוות בולטות לעין. בשל העובדה שקשה להבחין בו, פעמים רבות הוא נמשך זמן ארוך יותר מאשר חרם רגיל. בנוסף, האדם המוחרם, בין אם הוא ילד או מבוגר, לעתים אף תוהה האם זו אכן המציאות או שמא פרי דמיונו. חרם יכול להתרחש בכל מקום ובכל גיל. בכולם, ללא יוצא מהכלל, האדם המוחרם נע בין מבוכה ורצון להבין מדוע זה קורה לו, לבין התקווה שמישהו יבחין במתרחש, ואף יתערב למענו".
רגע לפני שאנה נרדמה, היא שלפה את הטלפון מהמגירה. להפתעתה ראתה שנטע כתבה משהו חדש. המשפט שראתה היה: "לא חברה של סנוביות."
