חומפס

חומפס - כך החלו כל הדובים ביער לקרוא לו - היה דוב מיוחד מאוד: 'כאשר היה מביע משאלה בקול, הייתה בקשתו מתקיימת'. הדוב המשיך להשמיע משאלות: הוא חמד זנב כמו זנבו של האריה, זקן כמו זה של התיש, קרניים כמו של הצבי וכן הלאה, עד שבני משפחתו שלא הכירוהו החליטו לסלקו מחברתם: 'בואו נגרש את המפלצת הזאת!' כך קראו והקיפו אותו במעגל. חומפס המבוהל גילה שבזמן שהצמיח לעצמו זנב, זקן, קרניים וכנפיים - אבדה לו היכולת לנהום כדרך הדובים ולהרתיע את אויביו; תחת זאת יצא מגרונו 'ציוץ בוכה, גדול ורטוב'. למזלו הכירה אותו אמו ובכוח אהבתה הצליחה להסיר מעליו את כל הקישוטים. 'רק הפס החום נשאר בצווארו של חומפס ולא נמחק אף פעם'.