לשתות מהים של עזה

הדפסה מחודשת (2025) לספרה המרתק מ-1996 – הרלוונטי היום אולי אפילו יותר מכפי שהיה עם צאתו – של העיתונאית עמירה הס, שחייתה בעזה במשך כשלוש שנים, מקפידה תמיד שהכל יידעו שהיא ישראלית ויהודיה, וכך המשיכה גם בתקופה שבה כתבה את לשתות מהים של עזה.

"עזה מקפלת בתוכה את כל תולדות הסכסוך הישראלי־פלסטיני", כתבה הס כבר ב-1996. "היא מגלמת את הסתירה המרכזית של מדינת ישראל, את העצב הפתוח שלנו". 

בספר מציעה הס ראייה מרתקת של עזה באותן שנים, לא דרך חלון הג'יפ המוגן או חדרי החקירה של השב"כ, אלא דרך עיניהם של אנשים שחיו במחנות הפליטים, בשכונות העוני; עזה של אנשים בשר ודם, בעלי זהות אישית וביוגרפיה, במבט מבפנים – כי הרי אין להכיר חברה ואין לדווח על הקורה בה אם לא גרים בתוכה – אך גם מבחוץ, מבט של ישראלית, עם שאלות של ישראלית.