"כולנו יצאנו מבין קפלי האדרת של גוגול", אמר דוסטויבסקי, והוא לא טעה: היסודות שהניח גוגול בסיפוריו ובעולם החצי-מיסטי שיצר בהם אפשרו את לידתה של ספרות רוסית פרועה ושונה לגמרי.
בקובץ סיפורים פטרבורגיים נכללים כל הסיפורים הפטרבורגיים של ניקולאי ו. גוגול, שנכתבו במשך שבע שנים, בשנות השלושים של המאה ה-19. קלסיקות כמו האדרת, האף (החוטם, בתרגום הישן), רשימותיו של מטורף, שדירת נייבסקי, הדיוקן המרתקות קוראים כבר מאות שנים – פיסגת יצירתו של גוגול ומיצירות הספרות החשובות שנכתבו, בתרגום עדכני ונהדר של נילי מירסקי.
"בלישכה אחת עבד פקיד אחד, פקיד שאין לומר עליו שהצטיין מאוד במשהו: קטן קומה, מחוטט במקצת, אדמוני במקצת, ולמראית עין אף סומא במקצת, קרחת לא גדולה על מצחו, קמטים משני צידי לחייו, וגוון פניו מה שקרוי מוכה טחורים. שמו היה אקאקי אקאקייביץ'.
מתי ובאיזה זמן בא אל אותה לישכה ומי הביאו לשם – זאת לא זכר שום איש. כל כמה שהתחלפו שם המנהלים והממונים למיניהם, נראה הוא עצמו יושב שם כל הימים באותו מקום ובאותה התנוחה ובאותה המישרה, מישרת פקיד לענייני לבלרות; עד שלבסוף באו לידי מסקנה שכך מן הסתם כבר יצא מבטן אימו, מוכן וערוך, במקטורן השרד ובקרחת לראשו"
