אסנת ודרור, בני זוג בשנות הארבעים לחייהם והורים לשתי בנות, עוברים בקיץ לבית חלומותיהם, אלא שקבלת הפנים צוננת: מריבה עם השכן מהבית הסמוך מסמנת את ראשיתה של מערכת יחסים עוינת; שרשרת מעשי ונדליזם מזכירה שוב ושוב את מצבם הגרוע של השכונה ושל תושביה; וקשרים חדשים נדמים תלויים על בלימה: כך עם השכנים מסבירי הפנים מהרחוב הסמוך, כך עם החברים שהמליצו להם על השכונה, וכך גם עם בתם הבכורה, ההולכת ומתרחקת אל עולמן של בנות האחת־עשרה, מנערת מעליה כל ניסיון להגנה.
בפעם הראשונה בחייהם מתקשים אסנת ודרור לפענח את העולם שסביבם: אי־הוודאות מתדפקת על החלונות, מתעקשת לחלחל לפנים הבית; וסופה שהיא צובעת בגווניה גם את הדברים המובנים מאליהם.
אנשים כמונו הוא ספרה החמישי של נעה ידלין, זוכת פרס ספיר לשנת 2013.
ימים ספורים אחרי שעברו לשכונה, עלה על דעתה הרעיון בפעם הראשונה: הוא לא סתם צופה בזה כי הוא חייב, כי זאת עבודה. הוא נהנה. היא היתה צריכה לדעת את זה.
היא קראה לו לבוא רגע לחדר, לעזור לה, סידור של מעבר דירה; וכשהיה עסוק בסידור שהתארך, יצאה אל סלון הבית. ברגע הראשון לא הבחינה בה: המחשב הושתק, והכוּס החי, הפעור על המסך בפינת העבודה המאולתרת, נדמה לה ממרחק כמו דבר אחר בכלל, אולי מין שומר מסך בסגנון טרופי. אבל כשחלפה שוב על פניה, ראתה אותה פתאום במלואה: אישה עירומה, אישה של פורנו, גונחת בלי קול.
