"כל מה שבא מן הדרום יכונה גרוטסקי בפי הקורא הצפוני, אלא אם כן הוא גרוטסקי, ואז יכנו אותו ריאליסטי", כתבה פלאנרי או'קונור, שנולדה בסוואנה, ג’ורג’יה, חיה כמעט כל ימיה בדרום ארצות הברית ונפטרה בגיל 39 ממחלת הזאבת.
דם חכם, הרומן הראשון שפרסמה ורואה עכשיו אור בתרגום חדש, הוא סיפורו של הייזל מוטס, חייל משוחרר ופָנָטי דתי, השב מהמלחמה הלום קרב וכופר להכעיס. מעל גג מכוניתו הישנה - הדמות המצחיקה ביותר בסיפור - הוא מטיף לקהל יוצאי הצגות הקולנוע בעיר להצטרף לכנסייה שלו, שלהּ הוא קורא “הכנסייה של המושיע בלי מושיע”. דרכו ההזויה אל הצלב האישי שלו מתוארת בתנופה סטירית, והופכת למשל מזעזע לדרך הייסורים של ישו, ה”ויה דולורוזה” שלו, בעולם מודרני, חומרני וּנטול ישועה.
כותבת מתרגמת הספר, דבורה שטיינהרט:
או'קונור הייתה קתולית אדוקה, אך סיפוריה מביאים לא חזיונות של ברכה, אלא את העולם חסר התוחלת שאחרי “הנפילה”, הגירוש מגן־העדן. כמייצגת מובהקת של זרם הגוטיקה הדרומית בספרות האמריקאית, היא משתווה בחשיבותה, גם אם לא בהיקף כתיבתה, לעמיתהּ ויליאם פוקנר. כתיבתה בוטה, מדויקת ואירונית, הדיאלוגים חדים כסכין, הגיבורים גרוטסקיים והעלילות מצמררות באכזריותן הבלתי מתפשרת, ועם זאת, זרוּעות רגעי חסד מפעימים. או’קונור, כפוקנר, היא גם סופרת רגיונלית, סופרת של מקום, מנציחת הנופים, הרגלי החשיבה וצורות הדיבור המיוחדות של אנשי הדרום, שחורים כלבנים. יצירתה כוללת כשלושים סיפורים קצרים, שעליהם תהילתה, שני רומנים קצרים וקומץ מאמרים וביקורות.
