בעת שכתב תומאס מאן, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1929, את בית בודנברוק, הוא החזיק מעל שולחנו דיוקן של טולסטוי. בזכות צ’כוב הוא הכיר את האינטנסיביות של היצירה הקצרה. גתה היה לו למורה רוחני כל חייו. דון קיחוטה שימש לו מודל רוחני כאשר נאבק במפלגה הנאצית - על כל אלה הוא כותב במסות שלפנינו, ביכולת סיפור שאינה נופלת מזו של הרומנים שלו, עד כדי כך שלעתים נדמה שמסותיו הן בעצמן רומנים קטנים ותמציתיים על אותם כותבים גדולים.
בספר מקובצות שבע מסות מרכזיות ומייצגות מתוך העשרות שכתב סופר גדול על הסופרים הגדולים שהיוו לו מקורות השראה. התוצאה אינטימית, נוגעת ללב ומרתקת. תרגום, מבוא והערות: ערן הורוביץ.
