כמה, כמה מלחמה… מגולל את סיפורו של "נער עם חלב על השפתיים" מפרוור של ברצלונה, הבורח מחיק משפחתו ויוצא אל שדות הקרב בזמן מלחמת האזרחים בספרד. הוא פוסע בשביליה הצדדיים של קטלוניה בימים עקובים מדם ומשוטט בין כפריה החבולים. הרפתקאותיו מזמנות גילוי מתמיד של הטוב, הרע והמשונה שבאדם. זהו רומן עם מעט מלחמה ויותר מקורטוב אהבה.
מֶרְסֵה רוּדוּרֵדָה, מחברת כיכר היהלום, ראי שבור, גן על הים, סצנות מברצלונה וספרים רבים נוספים, היא גדולת הסופרים הקטלנים במאה העשרים. כמה, כמה מלחמה… הוא הרומן האחרון שפרסמה בימי חייה, כשלוש שנים לפני מותה.
כמה, כמה מלחמה… נולד אחר צוהריים אחד במבואת בית הקולנוע הוותיק “פּוּבְּלִי סינמה”. נכנסתי לשם כדי להתבונן בתמונות מתוך הסרט שהקרינו אז: “כתב היד מסרגוסה”, של הבמאי הפולני ווֹיְצֵ׳ך יֵזִ׳י הָאס. כל תצלום, כל נוף, כל מבע בפני השחקנים, היו פלא של ממש. אחד הסרטים המקוריים ביותר והפואטיים ביותר שראיתי מימיי. סרט שלא מהעולם הזה - פשוט יוצא מן הכלל. במעלה שדרת גְרָסִיָה תהיתי שמא יעלה בידי לכתוב רומן שיתעלה לדרגת הפואטיות והמסתורין של "כתב היד מסרגוסה". היה עלי לברוא דמות ולשגרה להסתובב בעולם. נווד? לא. נוודים רגילים להסתובב בעולם והעולם לא כל כך מפתיע אותם. אולי חייל? אם כך, הוא צריך להיות נער עם חלב על השפתיים, שבדומה למשוררים, יתפעל מכל מה שייקרה בדרכו. להציב אותו בלב מהומת המלחמה, כדי שיוכל לנהוג ככל העולה על רוחו וללכת לאן שרק ירצה. להעביר אותו הרפתקאות עם אנשים זרים ומוזרים. מדוע לא למשל רומן מלחמה שהמלחמה מופיעה בו במשורה? כל כך הרבה רומנים נכתבו על מלחמה, שעוד אחד לא יוסיף דבר לאוסף. ושמא לא אצליח לכתוב אותו? אני חוזרת ושואלת: מדוע לא רומן עם מעט מלחמה אבל עם רקע מתמשך של מלחמה?
