ספר השירה השישי של נתן וסרמן, זוכה פרס עמיחי לשירה לשנת 2008.
וסרמן הוא משורר ואשורולוג, החוקר ומלמד במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
המקדש
הָיוּ לוֹ כַּמָּה פְּרוֹיֶקְטִים. נוֹלְדָה לוֹ בַּת, קָנָה מְכוֹנִית חֲדָשָׁה.
הוּא מִתְקַשֶּׁה לְהַסְבִּיר מָה קָרָה. כַּנִּרְאֶה נִתְקַל בִּדְבַר־מָה
וְנָפַל, וּמֵאָז הוּא זוֹחֵל, מְגַשֵּׁשׁ. הַגִּשּׁוּר הֵחֵל, הוּא הִתְגָּרֵשׁ,
קָנָה לְהֵלֵנָה דִּירָה, נִקְבְּעוּ מְזוֹנוֹת, הֶסְדֵּרֵי רְאִיָּה.
בַּלֵּילוֹת הוּא עוֹמֵד לְיַד הַמִּקְדָּשׁ הַדּוֹרִי בְּגִבְעַת רָם,
מַקְשִׁיב אֵיךְ הַתַּנִּים צוֹעֲקִים אֵלָיו מֵאֲחוֹרֵי הַגְּדֵרוֹת,
תִּתְרַחֵק, אִידְיוֹט, לֵךְ מִכָּאן, אַל תִּסְתַּכֵּן, יֵשׁ שׁוֹמְרִים,
לֹא, סְתָם, בִּצְחוֹק, בּוֹא, תִּתְקָרֵב, אֲנַחְנוּ כָּמוֹךָ,
גַּם אֲנַחְנוּ רְעֵבִים תָּמִיד, בּוֹרְחִים וְחוֹזְרִים,
מִתְכּוֹפְפִים לָאֲדָמָה, נְסוֹגִים אֶל הַחשֶׁךְ,
אוֹכְלִים בִּמְהִירוּת וְרָצִים לְהִתְחַבֵּא,
מְסַמְּנִים בְּנוֹזְלֵי גּוּף אֶת שִׁטְחֵי הַמִּחְיָה
בָּהֶם אֲנַחְנוּ טוֹרְפִים
אֶת עַצְמֵנוּ.