ילדי המסילה

בַּהַתְחָלָה הֵם לֹא הָיוּ יַלְדֵי מְסִלָּה. אֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁהֵם אֵי־פַּעַם חָשְׁבוּ עַל מְסִלּוֹת וְרַכָּבוֹת מִלְּבַד כְּעַל אֶמְצָעִי תַּחְבּוּרָה שֶׁנּוֹסְעִים בּוֹ לְמוֹפְעֵי קוֹסְמוּת אוֹ פַּנְטוֹמִימָה, לְגַנֵּי חַיּוֹת, לְמוּזֵאוֹן הַשַּׁעֲוָה שֶׁל מָדָאם טוּסוֹ. הֵם הָיוּ פָּשׁוּט יַלְדֵי פַּרְוָרִים רְגִילִים שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ עִם אֲבִיהֶם וְעִם אִמָּם בְּבַיִת פְּרָטִי רָגִיל, עִם חֲזִית לְבֵנִים אֲדֻמּוֹת, דֶּלֶת כְּנִיסָה עִם חַלּוֹן זְכוּכִית צִבְעוֹנִית, מִסְדְּרוֹן שֶׁנִּקְרָא גַּם מְבוֹאָה, חֲדַר רַחֲצָה עִם מַיִם זוֹרְמִים, חַמִּים וְקָרִים, פַּעֲמוֹנִים חַשְׁמַלִּיִּים, חַלּוֹנוֹת צָרְפָתִיִּים וַהֲמוֹן קִירוֹת לְבָנִים. בְּקִצּוּר, בַּיִת מוֹדֶרְנִי עִם כָּל הַנּוֹחִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים מְתַוְּכֵי הַדִּירוֹת.