זיכרונותיה של גליקל

תמונה ספרותית־היסטורית מרתקת של אישה יהודייה בת המאה הה-17 מהמבורג, של עולמה ושל החברה שבה צמחה ופעלה לפני יותר משלוש מאות שנה, בזיכרונותיה של גליקל בתרגום מיידיש של פרופ' חוה טורניאנסקי, חוקרת ספרות יידיש ותרבות אשכנז, כלת פרס ישראל וחברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

כשנתיים לאחר שהתאלמנה מבעלה האהוב, החלה גליקל בת לייב לכתוב "בלב דואב מאוד" את ספר זיכרונותיה: כדי להעסיק את עצמה בשעות נדודי השינה ולא לשקוע במרה שחורה החליטה לכתוב ל-12 ילדיהם ספר שנועד להנציח את זכר האב. למעשה, העמידה גליקל במרכז את סיפור חייה שלה מילדותה ועד זקנתה, ושילבה בחיבורה את האישי, המשפחתי והציבורי. גליקל כותבת על מחשבותיה, רגשותיה ואמונותיה, ואנו מתוודעים לא רק לגליקל הבת, הרעיה, האם והאלמנה, אלא גם לגליקל הסוחרת, המצליחה בעסקים, המפרנסת את בני משפחתה ומנהלת את ענייניהם.

לפנינו מהדורה חדשה (2025) לתרגום העברי, המלווה בהערות הבהרה מעטות. מהדורה דו־לשונית של החיבור, ביידיש ובעברית, ובה מבוא נרחב ואלפי הערות, ראתה אור במרכז זלמן שזר ב-2006. על הכריכה: ברטה פפנהיים, מצאצאיה של גליקל, לבושה בבגדי תקופתה של המחברת (עיבוד לציורו של לאופולד פיליכובסקי שצויר בגרמניה סביב השנים 1924–1926).