נפש האדם בסוציאליזם

אוסקר ויילד (1854–1900) מוכר בתור מחזאי ומשורר בעל עט מושחז ששם ללעג ולקלס את ערכיה הוויקטוריאניים של בריטניה. העמדתו לדין והשלכתו אל הכלא בגלל נטייתו המינית הפכו את ויילד לאחד הסמלים של הקהילה הגאה במערב, בייחוד באירלנד מולדתו ובבריטניה. פן מוכר פחות באישיותו של ויילד הוא היותו סוציאליסט שראה בעיני רוחו חברה אחרת לחלוטין. איזה מין סוציאליסט היה ויילד?

כך כותב יפתח גולדמן באחרית דבר לתרגום המסה נפש האדם בסוציאליזם של ויילד משנת 1891:
הסוציאליזם חותר להגשמת אינדיווידואליזם חדש, מאושר, מתענג, אוהב יופי ויוצר יופי. קביעה זו של ויילד מציגה ערעור רדיקלי על הקפיטליזם וגם על כל שיטה סוציאליסטית המדכאת את חירות היחידים או מזניחה את טיפוחם השָׁלם בשם מטרות חברתיות אחרות, שהן לכאורה נעלות יותר או דחופות יותר. הסוציאליזם הוא, או מן הראוי שיהיה, פרויקט של שמחה. תובנה זו היא אולי התרומה החשובה ביותר של המסה הזאת לסוציאליזם. 
מרקס ציווה עלינו להכריז מלחמה "על כל התנאים שבהם האדם הוא יצור מושפל, מדוכא, מוזנח ובזוי". ויילד מוסיף על כך: מלחמה למען האינדיווידואל החופשי לאהוב, ליצור ולשמוח. מלחמה למען השמחה. והקשה מכול: מלחמה מתוך שמחה.

הספר רואה אור בנמלה הוצאה לאור, הוצאת ספרים חדשה למחשבה ויצירה סוציאליסטית. ההוצאה פועלת להרחבת ארון הספרים העברי ביצירות מתורגמות הנמצאות בלב השיח הבינלאומי העכשווי, ולהשלמת החסר מן היצירה הקלאסית שטרם תורגמה לעברית. כמו כן, ההוצאה שואפת לשמש בית לכתיבה עברית מקורית שעונה על אתגרי הזמן והמקום