שיחת טלפון מאחיו, איתו מיעט לשוחח בשנים האחרונות, מפילה סכר בתודעה של מספר אותו נהר, אותו נער, ושצף זיכרונות שוטף אותו. במהרה מתגלה שהזיכרונות הקוהרנטיים־לכאורה של ילדותו, האהבה הנכזבת של ימי בחרותו וראשית ימיו בתל אביב אינם מתחברים לכדי תמונה שלמה. משהו חסר. הוא נסחף בזרם הזיכרונות, ונאלץ – בלית ברירה, שמא יטבע – להשלים את החסר שממנו נדמה כי ברח כל השנים.
בספרו ה-14, חוזר שמעון אדף – חתן פרס ספיר (מוקס נוקס), פרס ניומן ופרס עמיחי לשירה – אל דמות המספר מספרו אהבתי לאהוב (כנרת זמורה-ביתן דביר, 2019). הוא מתחקה איתו אחר קורותיו הסמויים אף מפניו, ונותן קול למי שאינו מסוגל לספר את סיפורו האישי בעצמו.
זהו הספר הראשון בסדרת ארגו של הוצאת קתרזיס לספרי מופת ולכותבי וכותבות עילית. מטרתה השאפתנית, לדברי עורך הסדרה, אלון ארד, היא "לאסוף אליה את מיטב היוצרים והיוצרות הפועלים היום בשדה הספרות העברית, אלה המבליחים מבין העננים, לספק להם את הבמה שלה הם ראויים מבחינת יחס, עריכה, עיצוב וחשיפה, להצביע עליהם ולהגיד בקול ברור ובלי חשש: 'אלה!'".
סערה חזויה הייתה לפרוץ ביום פגישתנו, ניחושים על ממדיה גדשו את מהדורות החדשות, אבל קשה לומר שאי פעם היו ערוכים לטלטלות האקלים במקומותינו. הייתי בחופשת שחרור מהצבא, בדרכי לעזור לאחי בחנות שלו. הוא הבטיח להעסיק אותי עד שאמצא עבודה מועדפת או איזשהו כיוון. כיוון, כיוון, ההורים שלי שיננו לי, אתה חייב לתפוס כיוון.
