17 סיפורים קצרים בתרגום ראשון לעברית מיצירתה המיוחדת של רנה ויויאן, אשר הספיקה לא מעט בחייה הקצרים (1877-1909): היא ניהלה מערכות יחסים סוערות עם מיטב נשות פריז, העריצה את סאפפו ואף נסעה לאי לסבוס שם רצתה לייסד קומונה נשית, הייתה דמות מפתח בסלונים האינטלקטואליים, אירחה בביתה לא מעט מפגשים ספרותיים, ופרסמה ספרי שירה ופרוזה שזכו להערכה רבה.
האישה עם הזאבה, אשר נכתב ב-1904, נחשב לפסגת יצירתה, והסיפורים הכלולים בו מתרחשים בכל קצווי תבל, בים וביבשה, ביער ובמדבר; אחדים מבוססים על דמיונה של ויויאן ואחרים על סיפורים היסטוריים או מיתולוגיים. הסיפורים שולחים מבט נוקב אל התהום הפעורה בין המינים, ואף באים כמו לשרת איזושהי אוטופיה שבה הנשים הן עצמאיות לחלוטין בכל הקשור לפעולותיהן, להתנהגותן ולבחירות האהבה שלהן.
האישה מתגלה בסיפורים כחזקה, בעלת תושייה ואמיצה. היא אינה פוחדת מפני המוות, ואף מעריצה אותו. אצל ויויאן, האישה לעולם אינה "שאיתו", ובכך טמונה העוצמה של הטקסטים, שנכתבו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים, וכמה משמח שעכשיו גם בעברית, בתרגומה של רמה איילון בהוצאת אפרסמון המשובחת.
אני אוהבת אותך כפי שפעם אהבה סאפּהָה את אתיס, החמקמקה וההפכפכה. משום שאת החיננית בנערות, אמאטה, אגלה לך את עוצמת האהבה בין נשים ואת נעימותה. כי אהבת הנשים אינה דומה לאהבת הגברים. אני אוהבת אותך למענך, ולא למעני. איני רוצה ממך אלא את החיוך שעל שפתייך ואת זיו מבטך.
״אנשים מדברים תמיד על הגיהינום כמו על מקום של עינויים מחרידים," אמר ניניאן. "הם מן הסתם טועים, או, דבר פחות סביר, אני בעצמי טועה."
"אף אחד לא הִטעה אותך ואתה לא טועה," קטע אותו השיכור. "אנחנו עליזים מאוד בגיהינום. זאת הסיבה שאנחנו סובלים כאן סבל נורא."
"אבל לפי מה שאני רואה, כולם כאן רק חיים מחדש את החיים שחיו עלי אדמות," מחה ניניאן.
"והרי לך הסבל," השיב השיכור.״
