מה יש בה בתאוות המציצנות שמושכת אותנו, ומה אפשר באמת ללמוד מקטעי התרחשויות וחלקי שיחות שרואים ושומעים כאשר מציצים לחיי אחרים?
גבר צעיר מגיע לפריז בראשית המאה העשרים, ומגלה חור בקיר חדרו בפנסיון, המאפשר לו הצצה אל החדר הסמוך. כך מתחיל מסעו ברחבי הנפש האנושית של גיבור התופת מאת הסופר, הפובליציסט והאקטיביסט הפוליטי אנרי ברבוס (1935-1873), אשר נפטר במוסקבה במהלך כתיבת ביוגרפיה על סטלין וכחצי מיליון אנשים השתתפו בהלווייתו בבית הקברות פר לשז בפריז.
גיבור הספר מתמכר למציצנות, וכמעט שאינו יכול להתנתק מהמתרחש בחדר הסמוך. הוא צופה בזוג נאהבים לפני נישואים, בזוג בוגדני שנפגש בסתר, באישה הכורעת ללדת, באדם מבוגר על ערש דווי ועוד – זוגות-זוגות צעירים וזקנים, אוהבים ושונאים, מלאי תשוקה ומנוכרים. הצפייה הכפייתית גובה ממנו מחיר כבד, אך גם מביאה עמה התפכחות: כל הרגשות שאנו חווים, הוא מבין, עושים אותנו מי שאנו, והכול, היש והלא כלום, שוכן בתוכנו.
